"גרניקה" היא אחת מיצירות המופת המפורסמות של הצייר פבלו פיקסו, אחת מסמלי החורבן וההרס שמביאה עמה המלחמה, שצוירה בתגובה להפצצת העיירה גרניקה, עיירה בסקית, שב-26 באפריל 1937 חיל-האוויר הנאצי הפציץ אותה וטבח בחייהם של 1,600 אזרחים, גרם לפציעת של אלפים ומאות נעדרים. כשאני מסתכל בציור "גרניקה" אני רואה את הבהמיות ואת החייתיות הנאצית, ששחטו חיים נקיים ויפים של 1,600 איש בעיירה בסקית שקטה של אנשי עמל ועבודה. אך אני מצאתי ביצירה גם את הבהמיות ואת החייתיות של האיסלאם הקיצוני ששחט חיים נקיים של 1,400 ישראלים ביישובים יפים של אנשי עמל ועבודה בנגב הישראלי. אני עורך מעברים חטופים ביצירה ורואה את האמא בציור של פיקאסו, המחזיקה בידיה את בנה המת. אצל הצייר פאבלו פיקאסו זו הייתה תזכורת לציורי ה"פייאטה", אבל אני רואה ב"גרניקה" חברה בקיבוץ בנגב הישראלי, שציפתה ליום של שמחת תורה שהפך לה ליום של כאב, אימא ישראלית המחזיקה את בנה המת, הבן שאמש ציפה אך ורק ליום של שמחה בסוכה המקושטת הצמודה לדירת הוריו. אני רואה בציור את האישה הנושאת לפיד, שהיא תזכורת יפה לפסל החרות בניו-יורק, ואני רואה כאן את נשות ישראל סמל החיות החן והיופי, שהן נושאות בידיהן את ההמשכיות הנצחית של עם ישראל, למרות האימה הפוקדת אותו באלו הימים של רצח אזרחים ישראלים בבתיהם. הדמות של הסוס הגוסס הזועק, כפי שמופיע בציור, מזכיר לנו את את הסוס מציור של גויה "השלושה במאי 1808, ואני רואה את הסוס ואת כל בעלי חיים בפינת הטבע בגן ילדים בקיבוץ בנגב גוססים ולידו ילד קטן מהקיבוץ, שנטבח בירי של חיות אדם, וילד שנחטף מהקיבוץ על-ידי אותן חיות אדם. כן, ואני רואה גם כלי רכב רבים שרופים, ובהם חיים יהודיים נקיים ויפים שנשרפו שם. כשאני רואה ב"גרניקה" את החייל המת, האוחז בחרבו לאחר שחרף נפשו בקרב עם מבקשי חייו של עמו, אני מבין שפיקאסו רצה להבליט את הגבורה ואת אהבת החייל לארצו. אני רואה ב"גרניקה" את העלם הצעיר הישראלי, שחלם על חיים יפים, אך יום שמחת תורה קרא לו לבוא לנחל עוז ולכפר עזה, לאשקלון ולאשדוד ושם גבורתו מצאה את מותה. בציור העששית ב"גרניקה" ביקש פיקאסו לבטא את אורח החיים הפשוט של אנשי העבודה בכפר הבסקי, שטבח אכזרי של חיות אדם גדע אותו. נורת החשמל מסמלת את הקידמה ואת הטכנולוגיה. אך גם ב"גרניקה" של פיקאסו וגם במציאות חיינו אנחנו כואבים, שלמרבה הצער והכאב, הקידמה הטכנולוגית משרתת גם את מכונת המלחמה הקוטלת חיים. אסיים במשאלת חיים, שהקידמה תשרת רק את החיים ולא את מכונות המלחמה - מכונות המוות. אני אוהב את העששית של פיקאסו - אני אוהב את אותה פשטות חיים, שגם אני זכיתי להכיר אותה, ומפסגות העשור התשיעי לחיי אני מתגעגע אליה.