משלל הנושאים, בהם עדויה פרשת "חיי שרה", אתמקד בקצרה רק בנושא אחד, שהוא מאוד כואב לי, כשאנחנו חיים במציאות חיים מדממת ודומעת. כיום בתים רבים בישראל כורעים תחת נטל הצער של שכול ויתמות, שהכתה בהם שנאה חסרת מעצורים.
בקוראנו את פרשת "חיי שרה" אנחנו מתוודעים בפרק כ"ה פסוק א' שלאברהם אבינו יש שמונה ילדים. ששה ילדים מקטורה - זמרן, יקשן, מדן, מדין, ישבק ושוח, אבל הפרשה מתייחסת בהרחבה רק לחיי שני הילדים הנוספים - ליצחק, בנה של שרה ולישמעאל, בנה של הגר. פרשת השבוע - פרשת "חיי שרה" - פורשת בפנינו את אווירת העוינות, בה חיו וגדלו האחים יצחק וישמעאל, כשעל יתר ששת האחים אין לנו בכלל מידע.
הסיפור הדתי לאומי שנרקם סביב יצחק וישמעאל יש בו גילויים של עויינות רבה ומכאיבה, אך גילויי העויינות בין האחים על-פי ספר בראשית, פרק כ"ה, פס' ט' פינו מקום
לְיַחַד מְכַבֵּד וּמְכֻבָּד, כשיצחק וישמעאל יַחַד מלווים את אברהם בדרכו האחרונה. מצער, שֶׁהַיַּחַד הַמְּכַבֵּד וְהַמְּכֻבָּד של האחים יצחק וישמעאל הוא חד-פעמי - רק לרגע ההיסטורי של ליווי האב אברהם בדרכו האחרונה לבית עולם, והיום בני-בני ישמעאל טובחים ביום שמחת תורתם של בני-בני יצחק בשנת תשפ"ד. אלף ארבע מאות בני-בני יצחק נטבחו באכזריות רבה על-ידי בני-בני ישמעאל ומאות נלקחו מבתיהם, ביניהם קשישים וילדים קטנים.
בעת שאני מקליד שורות אלו, אני מביע כמיהה, שֶׁהַיַּחַד של ישמעאל ויצחק בפרשת "חיי שרה", המתואר בפסוק ט' בפרק כ"ה, לא יהיה תחום בספירה ספרותית שמימית רחוקה, אלא יקרום עור וגידים בחיינו היומיים שלנו בארצו של אברהם אבינו בה אנחנו חיים כאן היום.
אני מביע את משאלתי שֶׁהַיַּחַד יֵרֵד מגבהי ספר בראשית פרק כ"ה פסוק ט' וינווט את חיינו היום בשנת תשפ"ד ברחבי הארץ היפה שבין הירדן לים.
אני מביע את כאבי, כי אני מודע לכך,
שמשאת חיי לראות את הַיַּחַד הזה פועם בשנת תשפ"ד, לא תצליח לעלות על נתיבי חיים מעשיים, ולמרבה הכאב, אינני רואה מוצא מהמצב המדמם והדמוע, בו אנחנו בני-בני יצחק נצליח לחיות יחד עם בני-בני ישמעאל, כשקיימת החלטה נחושה של בני-בני ישמעאל להרוס את היש הלאומי היפה, שהקמנו כאן במדינת ישראל בקולטנו מיליוני עולים חדשים מרחבי העולם ובנינו את הדבר היפה הנקרא מדינת ישראל.
צר לי לסיים בנימה של כאב ומידה רבה של ייאוש את התייחסותי לפרשת "חיי שרה" לאור מציאות חיינו.