חודש אחרי שמחת תורה, חודש אחרי שהעם מבכה את מתיו, מייחל לשחרור החטופים, מתפלל לרפואת פגועי הגוף והנפש, מעבד את הטבח הנורא. חודש לאחר שמדינה שלמה עמדה זקופת גו, לצד המשפחות, לצד הלוחמים, לצד הדגל, ההמנון, עם ישראל בתפארתו, בערבות ההדדית שאין לה אח ורע בעולם.
חודש לאחר שהתברר כי למרות ימי האיש השולח יד ברעהו, ימי התבערה החברתית, ימי השיסוי, ימי המחלוקת הקשה, הפלגנות, ימי האיום הממשי על החוסן הלאומי, החיבור המחודש היה מהיר ממה שניתן היה להעלות על הדעת.
חודש לאחר שהתברר כי למרות עידוד הסרבנות, חציית הקווים האדומים שבעבר היו מזעזעים את אמות הסיפים, מטלטלים את הישראלים הציונים אוהבי המדינה, מעודדי חרמות בסגנון הבי.די. אס., מאיימים במיטוט כלכלת ישראל, בנטישת המולדת התייצבו במאה וחמישים אחוזים בעת צרה ליעקב.
חודש לאחר שהתברר כי חלק ממערכת הרפואה הצטרפה למאבק הפוליטי כמו חלק מהמוסדות האקדמאים בהם הושלט טרור מחשבתי, כמו חלק ממערכת המשפט, כמו חלק מהגנרלים בדימוס מזרועות הביטחון השונים שפעלו במודע או לא, לסייע בהתפוררות הצבא, העם הוכיח כי הלכידות החברתית חזקה מכל עריצות מיעוט, די היה להביט ברוח העם, הרוח הישראלית היפה והטובה.
חודש לאחר שקיבלתי החלטה אישית לעשות הכל כדי לראות רק את הטוב בכל אדם, במיוחד בקרב בני הפלוגתא החריפים ביותר, להתעלם מהקיצוניות, דבר אשר דרש ממני תעצומות נפש, תבע ממני לנשוך שפתיי לקפוץ ידיי, לנשום עוד ועוד.
רובו המוחלט של העם, אלו ואלו, מימין ומשמאל, התחבר מחדש, התאחד, התכנס לעזור במאבק התקומה של עם הנצח, הניח בצד את הפוליטיקה, את המחלוקות והתפנה למאמץ הלאומי, לחיזוק החוסן הלאומי, לביצור הלכידות. אולם, קומץ רדיקאלי, פנאטי, קנאי, השוליים של השוליים הסהרוריים, השולט עדיין בחלק ממוקדי השפעה במערכות החיים במדינת ישראל, ממשיך במאבקו האובססיבי, הכפייתי בשנאה של אתמול, בגיא ההריסה של המרקם החברתי של שלשום.
השנה האחרונה הוכיחה לכולם, ללא יוצא מן הכלל, לכל אזרחי ישראל כי ל"מלחמות היהודים", יש מחיר והוא נורא, בלתי נתפס, מחיר של כאב שאין לו סוף. שבת שמחת תורה חוללה שינוי אמיתי, שינוי שעלה באסון לאומי מהנוראים שידע העם היהודי, האויבים חזרו להיות אוהבים, מבקשי ההיפרדות תבעו התחברות, האחים חזרו להיות אחים ולא על תנאי.
יש מי בשוליים הסהרוריים המתעקשים להמשיך לשמר את גחלי השנאה, להם נאמר, כאיש אחד בלב אחד, לא יהיה, לא ניתן לכם להחזיר אותנו לשיח השנאה והשיסוי, מחלוקות אידאולוגיות כן, שנאה וקרע בעם, לא עוד. המחיר הנורא ששילם עם ישראל בשבת שמחת תורה הוא מחיר בלתי נתפס, מחיר איום ונורא, מחיר שאין לו שיעור, על כולנו לעמול שהמחיר הנורא לא יהיה לשווא.
עכשיו הזמן להכרעה צבאית, לשימור הלכידות הלאומית, להרבות בעשיית טוב, בלחבק, בלחזק את לוחמינו, את המשפחות הגולות בבתי מלון ברחבי ישראל, את המשפחות השכולות, את משפחות החטופים, את משפחות הפצועים, עכשיו הזמן לשמר את ה-יחד, עכשיו הזמן לא להיכנע לשוליים הסהרוריים.
כל האחראים למחדל, ללא יוצא מן הכלל, גם אלו הנושאים בתפקידי עבר בהנהגה הצבאית והמדינית, יעמדו לבחינת ועדת החקירה הממלכתית אשר קום תקום, יהיו מסקנותיה אשר יהיו, השינוי הבסיסי והמעמיק בא יבוא. אזרחי המדינה משוועים לשדרת הנהגה מדינית וצבאית חדשה, חפה מאינטרסים אישיים. הנהגה אמיצה, בעלת סט ערכים מוסריים, אנו חייבים זאת לקורבנות המחדל ומשפחותיהם, אנו חייבים זאת לעצמנו, אנו חייבים זאת לדורות הבאים.