X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  יומני בלוגרים
וד בן גוריון ומזכירו הצבאי נחמיה ארגוב בצאתם מישיבת הכנסת [צילום: משה פרידן/לע"מ]
התאבדות מזכירו הצבאי של בן-גוריון [1957]
לאחר שכתב מכתבי פרידה מכתב אחד לחבריו ולמשפחתו, ומכתב אחד לדוד בן-גוריון, נטל את האקדח שהחזיק ברשותו, ירה לרקתו ושם קץ לחייו
נחמיה ארגוב 1950 [צילום: דוד אלדן/לע"מ]

לפני 66 שנים, ב-3 בנובמבר 1957, שם קץ לחיו אל"ם נחמיה ארגוב, שלישו ומזכירו הצבאי האישי של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון. התאבדותו של אל"ם ארגוב אירעה לאחר שהיה מעורב בתאונת דרכים. בבוקר שבת 2 בנובמבר 1957, יצא ארגוב מתל אביב לכיוון ירושלים ברכב טנדר ויליס צבאי כדי לבקר את בן-גוריון, שהיה מאושפז באותה עת בבית החולים הדסה, לאחר שנפגע מרסיסי רימון שהושלך בכנסת הישנה ב-29.10.57.
בדרכו לבקר את בן-גוריון, בהגיע ארגוב עם רכבו בסביבות השעה 10 בבוקר ליד קיבוץ הראל, פגע בשוגג ברוכב אופניים בשם דוד קדוש, בן 43 תושב מעברה ברמלה, אב לארבעה. רוכב האופניים הועף מאופניו, הוטח על הקרקע ונחבל בכל חלקי גופו. ארגוב הכניס את הפצוע למכוניתו ומיהר להגיע לבית החולים הקרוב קפלן. הרופאים חששו בתחילה כי קדוש לא ישרוד את התאונה. ארגוב סיפר בחקירתו כי בעת התאונה דבורה חדרה לתוך תא הנהג ברכבו ועקצה אותו או שעברה מול עיניו וכאשר הוא עצם את עיניו לרגע סטה מנתיבו ופגע ברוכב האופניים שבא ממול.
התאבדותו בביתו בתל אביב
במוצאי שבת שב לדירתו, דירת קרקע ברחוב בלוך 15 בתל אביב שם התגורר לבדו. מצב רוחו היה כנראה ירוד. ייתכן שהתייסר בשל התאונה בה היה מעורב שגרמה לפציעת אדם ש"מי יודע אם יחיה" ויתכן שסיבות נוספות העציבו והעצימו את מצב רוחו הירוד. יש אומרים שחווה באותם ימים אהבה נכזבת. הוא בחר לסיים את חייו. לאחר שכתב מכתבי פרידה מכתב אחד לחבריו ולמשפחתו, ומכתב אחד לדוד בן-גוריון, נטל את האקדח שהחזיק ברשותו, ירה לרקתו ושם קץ לחייו. בן 42 היה במותו.
למחרת יום א' 3 בנובמבר משלא הופיע ארגוב לעבודתו נעשה ניסיון ליצור עימו קשר, ללא הצלחה. בשעות הצהריים נשלח עוזר קב"ט משרד הביטחון לחפש אותו בביתו. הוא הגיע לבית בשעות הצהריים ומצא את דלת הבית נעולה. לבית הוזעקו בכירים במשרד הביטחון ובהם מנכ"ל המשרד דאז שמעון פרס ואנשי שירות הביטחון הכללי. תוך זמן לא רב הגיע לבית גם הרמטכ"ל רב אלוף משה דיין. הם מצאו את ארגוב ללא רוח חיים כשהוא יושב על כיסא וגופו צונח רכון על השולחן.
ליד הכיסא על הרצפה נמצא האקדח בו ירה ברקתו. על השולחן בדירה היה מונח בלוק מכתבים פתוח בו כתב שני מכתבים ללא מעטפה. אחד למשפחתו וידידיו ואחד לראש הממשלה. שכניי הבית סיפרו כי לא שמעו כל ירייה והדבר נודע להם רק בראותם את קציני צה"ל ואנשי משרד הביטחון שבאו למקום, ואמבולנס שעמד ליד הבית כדי להעביר את הגופה. בין הבאים לבית כאמור שמעון פרס. מספרים שהיה מזועזע, המום וחיוור כסיד למראה עיניו. פרס וארגוב היו מיודדים. ביולי 1958 כשנולד בנם הצעיר של שמעון וסוניה פרס הוא נקרא בשם נחמיה (חמי) על שם נחמיה ארגוב.
גופתו של ארגוב נשלחה לבדיקה הפתולוגית ממנה מסיקים ששלח יד בנפשו כנראה אור ליום א' בסביבות השעה שתים לאחר חצות. במכתב שהשאיר אחריו למשפחתו ולחבריו כתב בין השאר: "היום פגעתי במכונית, בה נסעתי מתל אביב לירושלים, ברוכב האופנים דוד קדוש. אני חושש שלא יחיה. לדוד קדוש אישה וארבעה ילדים. לא אוכל לסלוח לעצמי על הפגיעה שפגעתי במשפחה זו. גם אם דוד קדוש יחיה, מי יודע אם יוכל להמשיך לדאוג למשפחתו הקדושה"? אני מבקש סליחתו ואת סליחת משפחתו. כל הכסף אשר נמצא בבנק... על שמי יהיה לדוד קדוש או לאשתו במקרה ולא יישאר בחיים. חברים יקרים ודאי לא תוכלו לדון אותי לכף זכות בעבור המעשה שאני עומד לעשות אותו אולם לצערי לא אוכל לחיות במצב אשר כזה".
הפצוע דוד קדוש שרד את התאונה וכעבור כשבועיים וחצי שוחרר מבית החולים. הוא החלים מפצעיו, שב לרכוב והיה מאמן ברכיבת אופניים בקבוצת הפועל רמלה ובנבחרת ישראל.
במכתב הפרידה שהשאיר ארגוב ויועד לבן גוריון כתב בן השאר: "בן גוריון היקר מאוד, תוכן חיי היה לשרת אותך. אני מאמין באמונה שלמה שעם ישראל לא היה מגיע לעצמאות, ולא היה מגיע למעמדו בעולם לולא אישיותך המופלאה... הייתי מאושר משך עשר שנים אשר זכיתי לשרתך בהן. אינני יודע זכותו של מי עמדה לי כי נקראתי לשמש אותך... היה חזק ובריא, כי העם הזה זקוק לך - גם אלה שאינם מודים בכך, אוהבך, נחמיה".

נחמיה ארגוב בטקס בהשתתפות דוד בן גוריון [צילום: דוד אלדן/לע"מ]

אל"ם נחמיה ארגוב תולדות חייו
אלוף משנה נחמיה ארגוב (נימויטין) נולד בריגה שבלטביה בשלהי שנת 1914 ליהושע-חיים וצפורה נימויטין. למשפחת דתית ציונית. אביו היה חבר פעיל בתנועת "המזרחי" ממייסדי הגימנסיה העברית "תושיה" בריגה, ניהל אותה ואף לימד בה. נחמיה סיים את לימודיו בגימנסיה זו. בדצמבר 1935 בהיותו בגיל 21 עלה ארגוב לארץ ישראל, הצטרף ל"הגנה" והיה בן מייסדי עין גב. ב-1940 עזב את הקיבוץ ועבר לחיפה ושימש בתפקידים שונים בארגון ההגנה בעיר. בהמשך שימש כשלישו ומזכירו של ראש המטה הארצי של ההגנה, יעקב דורי, יצחק שדה ישראל גלילי. אחיו דוד שרד את השואה ועלה ארצה לאחר תום מלחמת העולם השנייה והיה פקיד בחברת חשמל בחיפה.
עם קום המדינה התמנה נחמיה ארגוב לשלישו הצבאי של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון ובינואר 1950 נתמנה למזכירו הצבאי, בדרגות סגן אלוף ולאחר מכן ב-1956 הועלה לדרגת אלוף משנה. ארגוב העריץ את בן-גוריון כמדינאי וכאדם היה יד ימינו, איש סודו עוזרו ונאמנו של בן-גוריון במשך שנים רבות. בן-גוריון בטח בו, שיתף אותו בסודותיו ולבטיו האישיים. נוצרה בניהם חברות נפש. ארגוב נשלח לא פעם מטעם בן-גוריון לשליחויות עלומות סודיות בארץ ובחו"ל. לארגוב הייתה השפעה רבה על בן-גוריון הוא צבר כוח עצום ויתכן שהדבר לא היה לרוחם של כמה מאנשי מעגל מקורבי "הזקן" ושל כמה מאנשי מפא"י.

דוד ופולה בן גוריון בביקור בחיל הים 1949, משמאל נחמיה ארגוב [צילום: לע"מ]

עיתונים נטולי הודעה על ההתאבדות הוגשו לבן גוריון
בעת שהתאבד ארגוב דוד בן-גוריון היה מאושפז בבית חולים הדסה בירושלים, לאחר שב-29 באוקטובר 1957 - ארבעה ימים לפני ההתאבדות - השליך צעיר תימהוני בשם משה דואק רימון יד מיציע הכנסת הישנה ב"בית פרומין" לתוך המליאה. ראש הממשלה דוד בן-גוריון וארבעה שרים נפצעו בתקרית, ובהם משה שפירא שר הדתות ומשה כרמל שר התחבורה והובהלו לבית חולים.
מקורביו של ראש הממשלה חששו לבשר לו על מותו של ארגוב עוזרו הנאמן והמסור, בעודו שוכב פצוע בבית חולים, מחשש שהדבר עלול לצער אותו מאוד ולעכב החלמתו וביקשו להסתיר את סיפור התאבדותו עד לאחר שבן גוריון יתאושש מפצעיו. בהסכמת ובשיתוף עם בעלי ועורכי העיתונים הודפסה בבתי הדפוס מהדורה מיוחדת, של העיתונים הנפוצים, נטולת הידיעה על מות נחמיה ארגוב, וזו הוגשה לבן גוריון לקריאה במיטתו בבית החולים. אזרחי המדינה יכלו לקרוא על ההתאבדות במהדורה האמיתית.
פרט פיקנטי לא ידוע: אותם עיתונים נטולי הידיעה על מות נחמיה ארגוב הוגשו לקריאה גם לשר הדתות משה שפירא ששכב בבית חולים פצוע אף הוא מהשלכת הרימון בכנסת, אולם אחד המבקרים את שפירא בבית חולים פלט את הידיעה על מות ארגוב בפני השר שפירא שכמובן היה מזועזע כמו רבים לשמע הדבר.
רק כעבור יומיים ב-5 בנובמבר הגיעה משלחת שכללה את טדי קולק, יצחק נבון, שמעון פרס ונוספים לחדרו של בן-גוריון בבית חולים הדסה ובישרה לו את הבשורה המרה על מותו של ארגוב, והגישו לו את המכתב שהותיר אחריו המיועד לבן גוריון. מספרים כי בן-גוריון היה מזועזע, מוכה הלם לשמע הידיעה ופרץ בבכי.
כעבור שבועיים ב-18 בנובמבר מעל דוכן הנואמים של הכנסת, בן-גוריון בהתרגשות ובדמעות נשא דברים לזכרו של ארגוב. ניכר מאוד גם באזכרות השנתיות לנחמיה ארגוב בהן השתתף בן-גוריון לאורך השנים כי הוא כואב מאוד את מותו של מזכירו ועוזרו המסור והנאמן.
ארגוב נטמן בבית העלמין הצבאי בקריית שאול. הלוויתו נערכה (4.11.57) בטקס צבאי מלא בהשתתפות קהל רב ובהם שרים, חברי כנסת קציני צה"ל. בטקס נורו חמישה מטחי כבוד.
מיסתורין ושמועות סביב ההתאבדות
עד היום לוטה התאבדותו של ארגוב מיסתורין. סביב מותו נפוצו שמועות משמועות שונות. כבר ימים ספורים לאחר מותו פרסם עיתון "העולם הזה" תמיהות לגבי נסיבות מותו. היו שמועות שיתכן שיריביו של ארגוב הפיצו שארגוב נחשד בקשר לריגול או בסיוע לריגול ונרמז לו כי עליו להתאבד. התהלכו שמועות על כך שהוא קשור לגופי מודיעין של ארצות עויינות או נסחט על ידיהם. לא מן הנמנע כי מדובר בשמועות ללא בסיס או בעלילות שפלות.
מישהו סיפר כי בעת התאונה בה פגע ארגוב בדוד קדוש ליד קיבוץ הראל נמלטה צעירה מטנדר הויליס הצבאי בו נהג ארגוב, ועוד כהנה וכהנה שמועות וספקולציות. גם היום בחלוף 66 שנים מאז נמצא מת בביתו ברחוב בלוך בתל אביב לא ברור מה בדיוק הביא את ארגוב לשים קץ לחייו. יש אף הטוענים כי חוסל ורציחתו הוסוותה כהתאבדות.

תאריך:  06/11/2023   |   עודכן:  06/11/2023
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
התאבדות מזכירו הצבאי של בן-גוריון [1957]
תגובות  [ 0 ] מוצגות  [ 0 ]  כתוב תגובה 
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
צבי גיל
את החמאס יהיה קשה להכריע בזבנג גם אם נכתר את עזה, אלא אם כן נהפוך את כולה לעיי חרבות
אביתר בן-צדף
הקרב על התודעה חשוב לא-פחות מהקרב הפיזי (כיום נהוג לכנותו, הקרב הקינטי)    אנחנו נכשלים בהתמדה בקרב על התודעה במלחמות ישראל    תפקיד דובר צה"ל מאויש לא על-פי כישורים תקשורתיים של הקצין, אלא לפי שיקולים של פז"ם ושל "מגיע לו"
דרור אידר
מקצת ממה שחוויתי במסע הסברה באיטליה בשבוע שעבר    על הפער הבלתי נסבל בין תחושת הצדק שלנו בארץ, לבין האופן שבו מצטיירת המלחמה באירופה    וגם על רגע אחד קשה במיוחד
אביעד ויסולי
באופן מעשי, חיסול השליטה של החמאס בהר-הבית ניתן לביצוע באופן קל יחסית, אפילו ללא הפעלת כוח: סילוק שליטת הווקף מרחבת הר-הבית והגבלת פעילותו לתוך מסגדי אל-אקצה בלבד
עמנואל בן-סבו
חודש לאחר שהתברר כי למרות ימי האיש השולח יד ברעהו, ימי התבערה החברתית, ימי השיסוי, ימי המחלוקת הקשה, הפלגנות, ימי האיום הממשי על החוסן הלאומי, החיבור המחודש היה מהיר ממה שניתן היה להעלות על הדעת
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il