בשעה ששורות אלה נכתבות מצב הרוח הלאומי הינו בעליל בשפל, הן למשמע הבשורות הקשות בשדה הקרב ובמקביל המצב הכלכלי הלא פשוט, עם מאות אלפי מגויסים והמון עסקים על סף פשיטת רגל.
מבחינה זו ענף הבנייה אינו שונה מיתר נגזרות המשק הישראלי ובמובנים רבים מצבו אף גרוע עוד יותר. עוד בטרם ה-7 באוקטובר הוא היה שרוי במיתון עמוק, כולל מיעוט התחלות בנייה ללא תקדים ומאות רבות של קבלנים בקשיים.
אולם, וזה אולם גדול, דווקא שעה קשה זו עשויה להיות הזדמנות פז למקבלי ההחלטות, בממשלה ובכלל, להפוך את ה"עז" ל"מתוק" ולייצר תוך כדי המלחמה מנופי צמיחה שיביאו את כלכלת ישראל, כולל ענף הבנייה המפרנס מאות אלפים, אל חוף מבטחים.
אתחיל בכך שההיסטוריה מלאה וגדושה בדוגמאות מאירות עיניים של ממשלות שידעו להתמודד עם משברים כלכליים עמוקים, כולל מלחמות, ולהביא את כלכלת אותן מדינות לצמיחה, אפילו צמיחה חסרת תקדים.
כך, למשל, זה קרה בארצות הברית לאחר מלחמת העולם הראשונה ולאחר המשבר הכלכלי של 1929, כשתוך שנים מעטות הצליח הממשל הפדרלי להפוך משבר נורא ואיום עם מיליוני מובטלים לשגשוג כלכלי.
כך זה היה גם בגרמניה המרוסקת לאחר מלחמת העולם השנייה כש"תוכנית מרשל", היקף סיוע חסר תקדים של ארצות הברית, הפך תוך פחות מעשור את גרמניה לאחת הכלכלות הפורחות והחזקות בעולם. וכנ"ל גם כלכלת יפן בשנים שלאחר המלחמה.
המשותף לדוגמאות הנ"ל ולעוד רבות נוספות, הייתה השקעה מאסיבית של הממשל המרכזי בתעסוקה, תשתיות וסיוע לעסקים. ברגע שהושקעו תקציבים, כמובן באופן חכם ומושכל, הם החזירו את עצמם לאותה כלכלה פי כמה וכמה.
במדינת ישראל הייתה לאורך ההיסטוריה דוגמה אחת טובה במיוחד של סיוע לעסקים, ובמיוחד לחברות הבנייה. היה זה בשנות ה-90 של המאה הקודמת כששר הבינוי והשיכון דאז, אריק שרון, העניק "שיק פתוח" לכל הקבלנים בעת קליטת מיליון עולים חדשים. השיק הפתוח הזה הוכיח את עצמו מעל ומעבר והביא את כלכלת ישראל ממיתון בשנות ה-80 לצמיחה חסרת תקדים בשנות ה-90.
ואם נחזור לימינו אנו: יש לממשלת ישראל וליתר מקבלי ההחלטות את כל הכלים כדי למנף את המשק לצמיחה מחודשת. המלחמה אומנם עולה לנו עשרות רבות של מיליארדים, אולם עדיין יש בידינו הרבה מאוד תקציב בקופה. תקציב המדינה, עוד לפני הסיוע האמריקני, עמד על 484 מיליארדי שקלים לשנת 2023 ו-514 מיליארדים לשנת 2024 ובסך-הכל סכום עתק של כטריליון שקלים. בנוסף לכך יתרות המט"ח של בנק ישראל עומדות על סכום דמיוני של כ-205 מיליארדי דולרים (יותר מ-800 מיליארד שקלים!) שזה מקום ראשון בעולם פר נפש.
ובמילים אחרות: ככול שיושקע יותר הן בהבאת 80 אלף עובדים זרים לענף, הן בהגדלה משמעותית של מצבת הפקידים על-מנת לקצר את הביורוקרטיה של מתן היתרים, והן בתשתיות תחבורה, תעסוקה ובכלל, כך גם יוכל המשק הישראלי לצאת במהירות ממצב המיתון שבו כאמור היה שרוי עוד בטרם פרוץ הקרובות ולעבור מהפך דרמטי לשגשוג וצמיחה מהגבוהים שהיו לנו אי-פעם, אם בכלל.
דגש מיוחד, כמובן, יוענק בהטבות בתעסוקה ודיור למאות אלפי המשרתים בסדיר ובמילואים וכן לתושבי הפריפריה, זאת תוך דגש על אזורי השיקום בנגב המערבי ובגליל העליון שמחייבים כמובן טיפול ייחודי.
מילים אלה נכתבות, לפרוטוקול, כשענף הבנייה וכלכלת ישראל בכלל עומדים כחוט השערה בין התמוטטות כללית, לבין התייצבות ובהמשך צמיחה. אין לי צל של ספק שאם מקבלי ההחלטות בממשלה יידעו לקבל את ההחלטות הנכונות, עוד נכונו לנו גם ימים טובים ובשורות מפתיעות!