קברי מייסדי ובוני העיר חיפה

בחלק המערבי של בית העלמין, ב"חלקה החדשה" מרוכזים קברי רבים ממייסדי ובוני העיר חיפה העברית ותושביה שנפטרו בשנים 1960-1835 וכן קברי חלוצי המושבות החדשות באזור חיפה והכרמל כמו שפיה, בת שלמה, עתלית, זכרון יעקב ועוד. בבית העלמין קבורים בני משפחות ידועות בעיר חיפה מראשוני העיר חיפה העברית כמו כלפון, לסקוב, רוטנברג, אלפסי ופבזנר. אישים נוספים שקבורים במקום הם: הרב חביב חיים דוד סתהון ראב"ד העיר הרב דוד כלפון, הרב רפאל אברהם כלפון, הרב אברהם הכהן אב"ד חיפה, הרב בנימין חמוי שד"ר קהילת המערבים בירושלים, הרב יצחק פרפלוציק, הרב יוסף אלטר הגר מראדוביץ ונוספים.

אוהלי קבורה בבית הקברות

בבית העלמין יש לפחות חמישה אוהלי קבורה .באוהל קבורה במערבו של בית העלמין נטמן, הרב אהרון מנחם מנדל (בן הרב נתן הכהן) שהיה רבה הראשי של הקהילה היהודית האשכנזית בקהיר משך 30 שנה ונפטר בשנת תרפ"ה (1925). לידו באוהל הקבורה טמונה רעייתו הרבנית שרה הניה מנדל לבית שולמן מצפת שנפטרה בשנת תש"ב (1942). בתום כהונתו בקהיר חזר אהרון מנדל עם משפחתו לחיפה ולכן נקבר בחיפה. במרכזו של בית העלמין אוהל קברו של הרב יוסף ניסים אלנקווה.

יוסף פבזנר ממייסדי שכונת הדר כרמל.

באוהל קבורה "אוהל פבזנר" במערבו של בית העלמין טמון שמואל יוסף פבזנר (1878- 1930) - מחלוצי המהנדסים והתעשיינים בארץ ישראל. לידו בתוך ה"אוהל" קבור ר' אברהם נתן נטע, נשיא עדת העיר הומל רוסיה (יתכן שמדובר באביו, א.א ).

שמואל יוסף פבזנר נולד לשיינה-אסתר ונתן פבזנר בפרופויסק (כיום בבלארוס), ולמד הנדסה בברלין. בהיותו בן 18 בשנת 1897 השתתף בקונגרס הציוני הראשון בבאזל כציר מברלין. בשנת 1905 עלה לארץ עם רעייתו ובשנת 1909 היה ממייסדי בית חרושת לשמן ולסבון "עתיד" (לימים "שמן תעשיות"). פבזנר היה ממייסדי שכונת הדר כרמל. מבוני חיפה העברית ומנהל הטכניון בשנים 1929-1927. פרסם מאמרים בעיתונות העברית (לעתים תחת השם "שמואל בן נתן"). רעייתו לאה דבורה הייתה בתו של אשר צבי גינצברג ("אַחַד הָעָם"). ביתם של יוסף ולאה פבזנר שכן ברחוב אחד העם 7 בחיפה (רחוב שנקרא על שם חותנו) והיה אחד מהמרשימים בעיר בזמנו. יוסף פבזנר נפטר בחטף בשנת 1930 בן 51. על שמו רחוב בחיפה.

גדליהו וילבושביץ - מחלוצי התעשיה והבנייה העברית

לא הרחק מקבר יוסף פבזנר נמצא קברו של גדליהו וילבושביץ (1943-1865), מהנדס, מחלוצי התעשיה והבנייה העברית. גדליהו נולד בפולין, בסמוך לעיר גרודנו שברוסיה הלבנה למשפחה יהודית מתבוללת. אביו, זאב, היה בעל טחנת קמח. אחותו הצעירה הייתה הפעילה הציונית מניה שוחט. גדליהו למד לימודי הנדסה בבית הספר הטכני הגבוה בברלין. נישא לצילה לבית בורדו ועלה ארצה בשנת 1892. היה ממקימי בית החרושת הראשון ליציקת ברזל ולציוד קידוח בארות. אחרי מלחמת העולם הראשונה בנה את בית החרושת "שמן" וניהל אותו בשותפות עם אחיו נחום וילבוש. הוא גם תיכנן ובנה את בית החרושת "נשר" למלט ואת מבני חברת החשמל בחיפה. נפטר ב-4 בספטמבר 1943 על שמו רחוב גדליהו בחיפה.

קברי ד"ר אלברט וונדרליך וליאון שטיין

אני ממשיך בסיורי בבית העלמין ומבחין בקברו של ד"ר אלברט (אברהם) וונדרליך (1931-1887) מראשוני הכירורגים בארץ ישראל, איש תנועת הנוער בית"ר ותנועת הציונות הרוויזיוניסטית. הוא נולד בפרוסיה, עלה לארץ ישראל בשנת 1925 והתגורר בחיפה. בהיותו בירושלים היה ממנהיגי גדוד בית"ר בעיר. בהמשך חזר לחיפה ופתח את המחלקה הכירורגית בבית החולים של ד"ר אליהו אורבך, בחיפה. סמוך לקברו נמצא קברו של ליאון שטיין (1846-1926) "חלוץ תעשיית המתכת בארץ". שטיין יליד ביאליסטוק עלה לארץ ישראל ב-1887 בגיל 23 והצטרף לאחיו המבוגר ממנו מנחם שטיין, רופא, שהיה מחלוצי העלייה השנייה. בשנת 1888 הקים שטיין בשכונת נווה צדק, בית מלאכה לעבודות מתכת כמו תיקון כרכרות, תחזוקת משאבות, תחזוקת מסילות וכדומה. בהמשך התרחב בית המלאכה למפעל גדול שיצר ויצק מברזל וברונזה מתקנים ומשאבות לשאיבת מים, חישוקים לכרכרות ולעגלות ועוד והעסיק עשרות עובדים. סחורתו נמכרה בכל חלקי הארץ ואף מחוצה לה, לסוריה, ללבנון, לעבר הירדן ולמצרים. המפעל מסיבות שונות נקלע לחובות ונסגר. שטיין כך מספרים, היה מסור לעבודתו והקדיש למפעל את כל כולו. הוא לן במפעל עד שנישא בגיל מאוחר. מאחר שלא היה כסף למצבה, לקחו תלמידיו פילטר (מסנן) של משאבות המים בשרון, שהיה המצאתו החשובה שאפשרה גם את פריצת הדרך לפרדסנות העברית. הם הניחו את הפילטר במקום המצבה, עד שהונחה שם זו הנוכחית.

אנדרטה לזכר הרוגי מאורעות תרפ"ט

בבית העלמין הישן בחיפה קבריהם של תשעת הרוגי מאורעות תרפ"ט ולזכרם הוקמה בסמוך לקברם אנדרטה מרשימה עשויה מאבן כהה ועליה נחקק בזו הלשון: "קבר אחים לקדושי המאורעות אב התרפט תנצב"ה ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמייך חיי בדמייך חי". בצד הצפוני של בית העלמין ניצבת מצבה עשויה אבן כורכר. כאן טמונים אביגדור בלפור בן אברהם ( ג' טבת תרצ"ב) ומאיר קלייסט בן צבי (כ"ה אלול תרצ"א ש"ניספו בעת עבודתם במחצבת סולל ובונה עתלית". קורבן נוסף לתאונת עבודה הטמון כאן הוא "משה פריד בן סלימן ולאה לוי - נהרג ב1932 בבאר מים בעבודתו". על נסיבות מותו נכתב בעיתון 'דאר היום' ( 27 ספט' 193): "ביום א' בשעה 2 אחה"צ קרה אסון למשה לוי כבן 17 שנה, בשעת עבודתו ליד מנוע משאבת המים בארד אל-יהוד, הותרה הרצועה של המנוע ישר לו נדחף בכוח אל תוך באר עמוקה ונהרג בו במקום". המשטרה הגיעה למקום האסון סגרה את הבאר ואסרה להשתמש במים. אתמול אחה"צ נערכה הלוויתו". בצד הצפוני מערבי של בית העלמין נמצא קברה של חביבה יצחקי נערה בת 17. על מצבתה נחקק בזו הלשון: "פ.נ חביבה יצחקי קורבן לאסון בשעת עבודה בכפר ילדים מאיר שפיה כו' תרצ"ב בת 17 שנים". מבירור שערכתי האסון התרחש ביום שישי 7 באוגוסט 1931 בכפר ילדים מאיר שפיה. באותו יום היו יחד במטבח כפר הילדים חביבה יצחקי בת ה-17, חנה שרעבי ורבקה פרנס - מרקל מחיפה בת 28. לפתע התפוצצה "מכונת פרימוס בעלת ארבעה ראשים". רבקה וחביבה הובלו במצב אנוש לבית החולים "הדסה" בחיפה שם נפטרו מפצעיהן. רבקה פרנס השאירה בעל: יעקב פרנס פועל בבית החרושת "שמן" וילד בן ארבע.

מיכאל גריצר - "נהרג על משמרתו בעבודה בבניין כפר יהושע"

בהמשך סיורי בבית העלמין אני מבחין במצבה ועליה נחקק בזו הלשון: "זיכרון למיכאל בן שמואל גריצר נהרג על משמרתו בעבודה בבניין כפר יהושע ה' באב תרפ"ז". מיכה ובתיה כרמון חקרו לעומק את סיפור חייו של מיכאל ומספרים לי כי הוא נולד ב-1901 בעיירה פיוטרוקוב בפולין, בנם של שמואל ולאה גרייצר. ב-1919 בהיותו כבן 18 עלה ארצה יחד עם אחיו יעקב גרייצר ועם קבוצת עולים מפולין. מיכאל נשא לאשה את אסתר לבית גוטשל ולזוג נולדו שתי בנות: כרמלה ושרה. האחים מיכאל ויעקב גרייצר עבדו במושבות גדרה, חולדה ונחלת יעקב ועסקו, בין השאר, בסלילת כבישים וביבוש ביצות. בהמשך עלו האחים מיכאל ויעקב גרייצר להתיישב בכפר יהושע בעמק יזרעאל ונמנו עם מייסדי הכפר. מיכאל עבד כמפעיל טרקטור ובעבודות בניה. בתחילת אוגוסט 1927 נהרג בעת שעבד עם טרקטור בכפר יהושע. וכך נכתב בעתון "דבר" ( 4.8.1927) אודות נסיבות מותו: "שלשום בשעת עבודה בכפר יהושע נחבט (מיכאל גרייצר א.א) בבטנו על-ידי אחד המנופים של הטרקטור ונפצע קשה במעיו. בבית החולים בנהלל הוגשה לו עזרה ראשונה ואחר כך הובל לבית החולים הגרמני בחיפה. אתמול אחר-הצהריים הוא מת שם". בן 28 היה מיכאל במותו הניח אחריו אישה ושתי ילדות.

סיפורה של חוה זהבי זולטי

סיפור מעניין אודות בית העלמין הישן בחיפה סיפר לי יהודה להב: "הקשר שלי לבית העלמין הישן בחיפה החל באמצע שנות התשעים כ"שהתפניתי" לחפש את קברה של דודתי חווה זהבי (זולטי) שכפי שנמסר לי קבורה בבית העלמין הישן בחיפה. העזובה וההזנחה שמצאתי היו קשים. עשבים גבוהים כיסו חלק מהקברים והקשו על מלאכת איתור הקבר. לבסוף הצלחתי למצא את קברה של דודתי. פרישתי לגמלאות זירזה את סקרנותי אודות קורות חייה. חלק מקורות חייה נמסרו לי בזמנו על-ידי אמי ז"ל וחלק מצאתי במהלך חיפושים ומחקר שערכתי אודות חייה. חווה נולדה (1892) כבתם הבכורה של אביש והדסה חיאל בעירה "טורקה על הנהר סטרי" אז פולין היום אוקראינה אביש חיאל השתייך לחסידות בוין והיה ידוע באדיקותו הרבה. בתו חווה הייתה חברה בתנועת השו"הצ בעיר יחד עם מדריכה הנערץ אבא (שנלר) חושי וב-12.6.1920 עלתה הקבוצה באניה "קורונליה" ונחתה בנמל יפו. היא השתתפה בקורות הקבוצה בארץ - ביתניה עילית, הקמת קיבוץ בית אלפא. סלילת כבישים ראש פינה, ג'דה - חיפה, ועוד. לימים התחתנה חווה עם נתן זהבי (זולטי) שהיה אחרון ממגיני תל-חי שנפטר. ובשנת 1924 לאחר מחלת שחפת קשה נפטרה חווה והובאה לקבורה בבית הקברות העתיק בחיפה.