זקוקים למצוקה לאומית כדי להיות אנשים טובים.
חשבתי על השיר האופטימי על בני אדם של נעמי שמר: "אנשים טובים באמצע הדרך, אנשים טובים מאוד. אנשים טובים יודעים את הדרך ואיתם אפשר לצעוד" אחרי שקראתי את המאמר הקצר של ד"ר אשרת פונו-יטיב בשם "מפגשים ירושלמיים מעודדים" (הארץ 28.8.2023 ). זה היה כמובן יותר מחודש לפני ה"שבת האפלה" אך הזמן נראה לי כנצח. היא מביאה שני סיפורים. אחד על צמד אברכים צעירים חסידיים בירושלים שטורחים להסביר לה באריכות ובסבלנות רבה כיצד להגיע למקום מסוים באזור הר החוצבים. הסיפור השני הוא על נהג ערבי אשר מפתח אתה שיח חם על אדם וסביבה. והיא כותבת כי "המפגשים הירושלמיים האלה גרמו לי לאושר שמזמן לא חשתי. כאילו נתקלתי, ועוד פעמיים ביום אחד, בטוב הלב המוחלט. אנשים זרים שרק רוצים שתגיד להם מילה כדי שמיד יחזירו לך שתים... אנשים טובים פשוט טובים".
זה מסב לקורא כמוני, שמאמין באדם כמקור ההוויה, נחת רוח, ביודעי כי האדם מסוגל להגיע לטוב הנשגב כמו גם לרוע המוחלט. לכך אוסיף כי מדובר בסיפור נחמד שאין בו משהו מיוחד כמו סגנון ביקרתי חריף בנושא אקטואלי או פנומן הגותי שמוצא את מקומו במדור "דעות" של עיתון הארץ, מדור די בררני הייתי אומר. זה מלמד שבמקומותנו ובזמנינו דברים טובים של אנשים רגילים אינם הכלל, וכחריג הם בחזקת "חדשה". עלי זה מקובל מאוד ותופעה חיובית מאוד שמתפרסמת בתקשורת, אשר בימינו, צבועה, במידה רבה בצדק, בשחור.
טבע האדם
העיסוק בטבע האדם קיים מאז הבריאה. במקורות שלנו יש בו כמה תכונות של אדם וחווה, ומיד לאחר מכן - הרוצח הראשון - קין. רצח מתוך קנאה. אנו לא יודעים מה היה טבעו של הבל, מלבד שהיה רועה צאן. בהיסטוריה העתיקה אנו מוצאים את המחזאי הרומאי פלאוטוס אשר במחזה שלו "החמורים" טבע את הביטוי Homo homini Lupus est - "אדם לאדם הוא זאב".
ג'וזף קונראד הסופר האנגלי פולני בראשית המאה ה-20 שספרו הידוע הוא "לב המאפליה", שבו הוא מתאר את האכזריות של הבלגים בקונגו, כתב כי "האמונה במקור על טבעי לרוע היא מיותרת. בני אדם לשעצמם מסוגלים לכל רוע אפשרי. מי שאף החמיר בדימויו הרע של האדם היה הפילוסוף והאנטרופולוג הקנדי סרג' בושארד, שקבע כי "אדם לאדם זאב", אינו מחמיא במיוחד לזאב. שכן האדם הוא אכזרי ובוגדני יותר משנהוג ליחס לזאב.
כמובן שיש גם דעות אחרות כמו של ג'ון לוק, פילוסוף אנגלי גדול במאה ה 17. לוק נחשב לאחד מאבות הליברליזם לדמות מרכזית בתנועת ההשכלה. תורתו הדגישה את מרכזיות זכויות וחרויות הפרט, את חשיבות ההסכמה כבסיס ללגיטימציה של המדינה, את הבסיס המוסרי להגנה על הפרט וקניינו מפני המדינה, את הבסיס להצדקה של מרד כנגד השלטון המדיני, ואת חשיבותה של הסובלנות בענייני דת ומצפון. במילים אחרות לפי לוק יצר לב האדם טוב מנעוריו.
אלא שההיסטוריה בכלל, וזאת בת זמנינו בפרט, הוכיחה שאין הדבר ככה. וכמובן שאין דוגמה טובה יותר מאשר המשטר הנאצי ומדובר באותם גרמנים שפעם נתנו לעולם את המיטב והמרב בתחומי הספרות, האמנות, המוזיקה, המדע והטכנולוגיה והם הפכו לסמל של הרוע האולטימטיבי - חיסול פיזי של העם היהודי.
שני הזאבים
הזכרתי את ההגדרה הקדומה "אדם לאדם הוא זאב". לפי הפולקלור האמריקני - צ'יף אינדיאני משבט הצֶ'רוֹקי אומר לנכדו "בני - בכול אחד מאיתנו יש קרב בין שני זאבים. אחד הוא רע ומה שקשור ברוע והשני הוא טוב ומטיב".
לאחר שחשב על כך -הנכד שואל את סבו: "איזה זאב מנצח-סבא"?
על כך הסבא ענה."זה שאתה מאכיל אותו".
לאמור אנו יכולים לקבוע מי יגבר על מי במלחמה בין היצר הרע או היצר הטוב בכך שאנו עצמנו נעשה כדי להעצים את החיובי בנו ולא להפך - השלילי.
הסיפור הזה חל על כל בני אדם ובכול מקום אלא שאצלנו נוסף עוד אלמנט לא מבוטל. ההסתה הפרועה שאינה יודעת גבול וסייג. זאת אותה ההסתה שהביאה לרצח ראש הממשלה, זאת היא שהביאה אדם כמו איציק זרקא, חבר מרכז הליכוד, לייחל לאשכנזים להצטרף לששת המיליונים שהושמדו. זאת ההסתה שבעטיה חברי כנסת מ"עוצמה יהודית" התאכזרו נפשית למשפחות החטופים.
לכן התמונה לצערי אינה ורודה במציאות החברתית פוליטית שלנו. התחושה היא שהשנאה המורעלת מאפילה על הרעות והסולידריות. עם זאת במלחמת עזה התגלה ישראלי אחר לנוכח הטרגדיה ב-7 באוקטובר. התגייסות טוטאלית של סולידריות ועזרה וסיוע ללא גבול למשפחות הקורבנות ולכלל הציבור, כשההתנדבות ממלאת את התפקיד של הזרוע המבצעת שהייתה גרועה לפני הטרגדיה ומוסיפה להיות גרועה גם עכשיו. ישראלים חשפו את הפנים היפות שלהם.
העלטה הגדולה בניו-יורק ובכול מזרח ארה"ב
בהקשר זה אני נזכר ומזכיר מדי פעם מזכיר אפיזודה מתקופת היותי כתב רשות השידור בארה"ב. ב-9 בנובמבר 1965 ירדה עלטה מוחלטת על ניו-יורק ועל רובו של החוף המזרחי של ארה"ב וקנדה, מאונטריו בצפון ועד פנסילבניה בדרום על שטח של יותר ממאתיים אלף קמ"ר ובו שלושים מיליון תושבים שנותרו ללא חשמל ליממה ויותר. כל תחנות הכוח שהיו תלויות אחת בשנייה נפלו בזה אחר זה. מתוך עיי הקידמה והמגדל הטכנולוגי החדיש שקרס עלה האדם האנושי היפה שנחלץ למלא את כל הנדרש בנסיבות אלה. זה התבטא החל בחילוץ ברכבת התחתית וממעליות תקועות ועד להעלאת לפידים במסלולי הנחיתה בנמלי התעופה, וכל היתר בתווך, בהצלחה בלתי רגילה. הכתבה ליומן הבוקר של קול ישראל נכתבה לאור פנס, שכן גם אני מצאתי את עצמי ללא שום אמצעי עזר קולי או חזותי ורק עם עט ודף נייר. סיימתי את הכתבה במשפט "ניו-יורק הייתה זקוקה לחושך כדי שאנשים יראו זה את זה". מסתבר שככה גם אנו הישראלים.