בבוקר שבת, 7.10.23, פילחה את האוויר בישראל צפירה נוראה, אות הפתיחה למלחמת שמחת תורה. במקביל חזרה לשיח הציבורי גם המילה "קונספציה", כלומר תפיסה או השקפה המונחות ביסודן של תורה, תוכנית, מחשבה, מדיניות וכו'. המושג משמש בימים אלה בהקשר של ההנחה לפיה ניתן היה לתמוך בחמאס באופן מדוד, כדי שארגון זה ישלוט ברצועת עזה ולא יהיה צורך להשליט בה את רשות הטרור הפלשתינית על כידוני צה"ל, וכאשר חללי צה"ל משמשים מגש הכסף להחלפת אויב באויב כאשר מטרותיהם זהות. במקביל, יריביו ושונאיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו השתמשו ומשתמשים בכישלון "קונספציה" זו כדי לנגח את ראש הממשלה.
7.10.23 איננו המועד הראשון שבו פרץ המושג "קונספציה" לחיינו. הוותיקים זוכרים כמובן את מלחמת יום הכיפורים, אשר פרצה בדיוק 50 שנים לפני כן, ב-6.10.73. ה"קונספציה" אז קבעה שמצרים לא תצא למלחמה נגד ישראל אלא אם כן יתקיימו 2 תנאים הכרחיים מבחינתה: א. מלחמה דו-זירתית, כלומר פעולה בו-זמנית של מצרים וסוריה; ב. יכולת לשתק את חיל-האוויר הישראלי ואת שדות התעופה של ישראל. מכיוון שהתנאי השני לא התקיים, ה"קונספציה" של אגף המודיעין של צה"ל הייתה שהמלחמה לא תפרוץ. ועדת החקירה הממלכתית (ועדת אגרנט) שהוקמה בעקבות המחדל הנורא קיבעה את המושג "קונספציה" בשיח הישראלי.
הפריצה החדה של מלחמת שמחת תורה לחיינו האפילה על יום זיכרון אחר, שקרה מעט לפני כן: 13.9.23, יום השנה ה- 30 לחתימת הסכם אוסלו ב-13.9.93. הסכם נורא זה היה פרי "קונספציה" שגויה לפיה אם רק תעניק מדינת ישראל נתחי מולדת לארגון הטרור לשחרור פלשתין (אש"ף) כולה(!) ותסכים להכנסת רבבות מחבלים לארץ ישראל ואף תיתן להם רובים, כי אז ייכון שלום ואפילו מזרח תיכון חדש. חזון פרס, מהדורה חדשה של בשורת צ'מברליין ערב מלחמת העולם השנייה.
ערוצי התבהלה והתרעלה שכחו את תפקידם ואת יומרתם להיות "תקשורת חוקרת" והתגייסו לשווק את "השלום" ולהוקיע את המתנגדים בזמן אמת להסכם ההרפתקני. איש לא השתמש אז במלה "קונספציה", ולא קידם את הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית לחקירת התהליך שהוביל לחתימת הסכם הדמים האוסלואידי. "קונספציה" זו לא איחרה לקרוס. הפיגועים רק הלכו ותכפו וחומרתם רק הלכה וגברה, וישראל הידרדרה למלחמת אוסלו ("האינתיפאדה" השנייה). האחראים למחדל הנורא, ליותר מ-1,500 קורבנותיו היהודיים ועוד אלפי קורבנות ערביים, אפילו לא נחקרו. איש לא ביקש מהם "לקחת אחריות".
עד עצם היום הזה אותה "קונספציה" לא הושלכה לפח האשפה של ההיסטוריה. יתר על כן, בעקבות מלחמת שמחת תורה שוב צץ רעיון העוועים של הקמת מדינת טרור פלשתינית בארץ ישראל המערבית, השלטתה על רצועת עזה ואפילו "המעבר הבטוח" - כביש חותך ישראל בין עזה לחברון - שוב מוזכר. חיוני להבהיר כבר כעת של"פתרון 2 המדינות" לא הייתה ולא תהיה היתכנות.
ה"קונספציה" מכה בישראל שוב ושוב. חשוב ליצור מערכת אמינה של ניהול סיכונים למניעת "קונספציה" רביעית.