החלום של שלום יתגשם בשלבים אם נתחיל בו וגם יקל על המערכה בעזה

"עכשיו זאת הפעם הראשונה, וזאת יכולה להיות הפעם האחרונה אם השלום הוא החזון שלנו הבה נתחיל, הבה נתחיל". זה הבית האחרון של שיר שג'והן דֶנווֶר, הזמר-יוצר הפולקלור והפולרוק האמריקני המהולל שר בשנת 1990. הוא ישים גם היום. רעיון שתי מדינות לשני העמים, שלמעט בתקופות אהוד ברק, אהוד אולמרט ושמעון פרס וגם בנימין נתניהו ב-2009 כראשי ממשלה, נחנק או הוזנח על-ידי כל הממשלות ונקבר על-ידי הממשלה הנוכחית. אלא שלא זו בלבד שהרעון לא מת אלא קם לתחייה בישראל ובעיקר בעולם. הפעם העולם לא יניח לישראל להתעלם מן הפתרון הפוליטי לפלשתינים, שהוא שתי מדינות לשני העמים. המלחמה בעזה היא לא רק פרשת דרכים לישראל אלא לעולם. מלחמת עזה היא המנוף הכי גדול לרעיון שתי המדינות כרעיון העדיף ביותר מבין כל החלופות מאז הסכם אוסלו. העולם החופשי ובראשו ארה"ב אינו רוצה יותר "מלחמת עזה" או דומה לה, מכיוון שבין היתר הם היו מעורבים בה פוליטית ובינלאומית בצורה זאת או אחרת, וארה"ב הייתה מעורבת בעוצמה רבה, וכן בשל פוטנציאל למלחמה אזורית גבוה יותר מאי פעם. לכך שותפים רבים וטובים במדינת ישראל לרבות מדינאים ומפקדי הצבא בעבר. אלא שהפעם עמדתם תהיה בסופו של דבר מקובלת להערכתי על רוב העם, שכן הוא הראשון שאינו רוצה עוד "מלחמת עזה" וכל פתרון אחר לא יגשים מאוויים אלה. אשר למצב העכשווי, טבעי שהעם בעת הזאת כאשר הוא עדיין באבל כבד על הטבח של החמאס וראשו ורובו נתונים להחזרת החטופים, למלחמה עצמה ולחיסול החמאס ככוח מדיני, לא יקדיש תשומת לב מיוחדת לפתרון הבעיה. אבל אין ספק שהוא יהיה חייב לעסוק בזה, כמסקנה המתבקשת לאחר המלחמה וכדי שזאת לא תשוב עוד, וכדי שסוף-סוף נוכל להגיע לשלום בר קיימא אזורי והפעם תוך יחסים תקינים בין ישראל לרוב מדינות ערב והעולם המוסלמי. הקולות אצלנו עדיין חבויים בתת ההכרה, אבל אין כל צל של ספק כי ה-7 באוטובר הביא רבים בציבור השפוי לכלל הכרה שלא על חרבינו נחיה, וכי הבעיה הפלשתינית היא לוז המציאות. אם לזאת יימצא פתרון, ואם העולם ידע שזה הכיוון של ישראל, גם המלחמה בעזה תתקבל על-ידי העולם ביתר הבנה.

מובאות של מדינאים בעולם כתמיכה ברעיון

אם התקשורת היא סמן להחייאת הרעיון של הקמת מדינה פלשתינית לצד ישראל תוך אמצעים ביטחוניים של האחרונה אין ספק שהנושא הוא במקום גבוה מאוד בסדר היום הציבורי. כמי שעוקב אחר הפרסומים של המערב במדיה הכתובה, והחזותית, איני יכול שלא להיתקל בסיקור הרעיון בכל דרך אפשרית. באחד הפרסומים יש קטעים חזותיים קצרים של התבטאות מנהיגי המערב, ישראל והרשות הפלשתינית בנושא. פרס: "אנו מאחלים לעם הפלשתיני שלום כמדינה שכנה לישראל ואני משוכנע שנגיע לזה". הנשיא ג'ורג' בוש: "שתי מדינות שיחיו בשלום זו בצד זו". אולמרט: "שתי מדינות לשני העמים". הנשיא קלינטון: "הפתרון היא שתי מדינות לשני העמים". הנשיא אובמה: "שתי מדינות לשני העמים שיחיו ביחד ובשלום". הנשיא טראמפ: "אנו בעד פתרון של שתי מדינות לשני העמים". ביבי נתניהו ב-2013: "ישראל מחויבת לפתרון של שתי מדינות לשני העמים". בראש כל אלה מככבים הנשיא ג'ו ביידן ושר החוץ שלו אנתוני בלינקן. עם זאת במערב חוששים כי ישראל "תסחוב" את המלחמה. ד"ר שירה עפרון ממכון "הפורום הישראלי למדיניות" מכון מחקר בניו-יורק, אומרת שגם אם ארה"ב תלחץ על ישראל למָתֵּן את מסע המלחמה, המנהיגים ישראלים יתעלמו מן הלחץ וירצו לסיים את ההתקפה. שכן לא רק החמאס ישאר בשלטון ברוב שטחה של הרצועה, אלא הפסקת הלחימה עשויה לזרז את החקירה הישראלית על האחריות למתקפת ה-7 באוקוטובר. דבר כזה עשוי לפגוע בנתניהו ובצמרת המדינית והביטחונית.

אקטיביסטים ישראלים ופלשתינים מקדמים את רעיון שתי המדינות

תחת הכותרת: "במרחק 7 ק"מ ושני עולמות - אקטיביסטים צעירים חולמים על תהליך שלום חדש" מביא ניו-יורק טיימס כתבה נרחבת בנושא בעמודו הראשי של המהדורה המקוונת. ברוח הנושבת מוושינגטון ומשאר המדינות הדמוקרטיות העיתון כותב כי דור צעיר של שוחרי שלום ישראלים ופלשתינים רוצים להיות חלק מהדיאלוג על "היום שאחרי" המלחמה, כאשר שני העמים חייבים לגשש מחדש ולבחון כיצד לחיות זה בצד זה. הוא מביא שני פעילים כדוגמה. אחת היא מאי פונדק, בתו של רון פונדק שהיה מאדריכלי "הסכם אוסלו" והיא הייתה אז ילדה קטנה. השנייה היא רנה סאלמן מבית לחם. שתיהן בשנות השלושים. פונדק מצוטטת כאומרת בין השאר ש"מה שהתחיל כתקווה של חופש וחרות נהפך לשיטה מגוונת של דיכוי, חוסר תקווה, העדר חזו ועתיד קודר. זה הפך לקליפה ריקה. אבל עכשיו זה הזמן לעורר את הנושא". רנה סאלם אף היא מביע תקווה כי לנוכח הטראומה של התקפת החאמס ב-7 באוקטובר תהליך חדש של שלום יכול להיוולד, כזה שמביא בחשבון מה השתנה מאז סוף שנות ה-80. הבאתי דוגמאות אלה כאות למגמה כלל עולמית שהרעיון של שתי מדינות לשני העמים נמצא בתנופה חדשה, חזקה למדי בעולם ולהערכתי גם בישראל. גם אם התהליך להגשמת הרעיון יהיה אטי בשל נסיבות הזמן והמשקעים של ישראלים רבים נגד הערבים בכלל והפלשתינים בפרט, שכן אנשי החמאס הם פלשתינים, הוא יתפוס מקום חשוב בסדר היום הישראלי ב"שש לאחר המלחמה". ביבי נתניהו אמנם, לפי דיווח ב"כאן 11", התבטא בפני קבוצת ח"כים מן הליכוד שהוא היחיד שימנע הקמת מדינה פלשתינית, אלא שככה או אחרת, זאת הבטחת סרק של מי שחושב עדיין שהוא שליט בלבדי, שכן שלטונו הולך ותם. גם המלחמה חזקה ממנו וגם השלום שבא לשים לה קץ. אני מסיים בבית האחרון של ג'ון דנוור בשירו ב 1986 "הבה נתחיל" . Have we forgotten All the lives that were given All the vows that were taken Saying never again, never again Now for the first time This could be the last time If peace is our vision Let us begin, let us begin האם שכחתנו את כל החיים שניתנו כל הנדרים שנדרנו. באומרנו- לעולם לא, לעולם לא. עכשיו זאת הפעם הראשונה, וזה יכול להיות הפעם האחרונה אם השלום הוא החזון שלנו הבה נתחיל, הבה נתחיל. John Denver & Alexander Gradsky - Let us Begin Live 1990