האזור כמרקחה: הנשיא ולדימיר פוטין צפוי להיפגש ביום חמישי במוסקבה עם נשיא אירן ראיסי, ועל-פי דובר הקרמלין דימיטרי פסקוב סדר היום של הפגישה עדיין בתכנון אך השניים צפויים לדון בסוגיות אזוריות, כולל המלחמה בעזה. מוקדם יותר היום נועדו במוסקבה שר החוץ הרוסי לברוב ומקבילו האירני חוסיין אמיר עבד א-להיאן, בשולי כינוס שרי החוץ של מדינות הים הכספי. זו הייתה פגישתם השישית השנה, והיא ככל הנראה התמקדה גם בהכנות האחרונות של שני הצדדים למפגש הנשיאים ביום שישי. שני שרי החוץ חתמו על הסכמים לשיתוף פעולה בתחומים שונים. הנשיא האירני צפוי להגיע למוסקבה בראש משלחת כלכלית-מסחרית גדולה, במטרה להעמיק את שיתוף הפעולה. כדאי לשים לב - לא מן הנמנע שפוטין וראיסי יחתמו או יודיעו על עסקת נשק גדולה, שתכלול אולי מטוסי ומסוקי קרב מתקדמים שרוסיה תספק לאירן. באופן כללי הביקור הזה במוסקבה ממחיש שוב את המשך הידוק היחסים בין מוסקבה לטהרן בשלל תחומים עם דגש חשוב על היחסים הביטחוניים, שאולי במכוון לא מדווחים עליהם בפירוט בתקשורת הרוסית. גם לישראל יש ודאי בעת הזאת עניין רב בהמשך ההתקרבות והתחממות היחסים בין רוסיה לאירן, לאור המלחמה בעזה. אך עוד בטרם יקבל פוטין את מקבילו האירני במוסקבה, הוא צפוי לטוס מחר לביקור בסעודיה ובאבו דאבי באיחוד האמירויות. פוטין צפוי להיוועד עם יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן, ועל-פי הקרמלין הם צפויים לדון בסוגיות מסחר והשקעות, כמו גם בסוגיות אנרגיה (סעודיה, איחוד האמירויות ורוסיה כולן חברות ב-OPEC+, הברית בין ארגון המדינות המייצאות נפט ויצרניות נפט גדולות אחרות, שהסכימו בשבוע שעבר להאריך ולהעמיק את קיצוצי הייצור שלה) והמלחמה בעזה. עצם קיומו של הביקור של פוטין במפרץ הפרסי מעיד כנראה גם על ביטחונו ההולך וגובר, ועל התרסה ברורה מול טענות ארה"ב והמערב כאילו הוא מבודד. לפוטין חשוב להמחיש שרוסיה איננה מבודדת, והוא עצמו ודאי שלא. השבועות האחרונים מבחינת פוטין היו חיוביים למדי - כישלון מתקפת הנגד האוקראינית והדיבורים על מצב סטטי בחזית ושמועות על בקיעים בתמיכת המערב בקייב, ואולי אף קרע פוליטי בהנהגה האוקראינית עצמה, רק מעודדים אותו. מוקדם יותר היום נאם הנשיא פוטין בקרמלין בטקס המסורתי בו מגישים לו שגרירים זרים את כתב האמנה שלהם, ואמר בין השאר: "אתם עומדים בראש שגרירויות בתקופה קשה מאוד ליחסים בינלאומיים, כאשר המשברים בפוליטיקה ובכלכלה העולמית הולכים וגוברים, והעימותים האזוריים מתגברים. יתרה מכך, במקרה של העימות הפלשתיני-ישראלי רב השנים, המצב, על כל הטרגדיה שלו, קיבל מאפיינים של אסון הומניטרי של ממש. העולם נמצא במצב של סערה ועובר שינוי קיצוני. אבל המגמה העיקרית היא שהמערכת החד-קוטבית הישנה מוחלפת בסדר עולמי חדש, הוגן יותר, רב-קוטבי. אני מאמין שזה כבר הפך ברור לחלוטין לכולם. מטבע הדברים, תהליך בסיסי שכזה אינו חף מקשיים, אך הוא אובייקטיבי, ואני רוצה להדגיש זאת, בלתי הפיך".