הפטרת השבוע מפרק ב' בספר עמוס מביעה כמיהה נחרצת של הנוקד עמוס מתקוע, שנדבכי המישוריות הלאומית יהיו מעוגנים באהבת אמת של כל בָּאֵי הָאֻמָּה היהודית, באהבה כנה וחמה בין איש לרעהו. הבעת הכמיהה לאהבת אמת מובעת תוך הבעת כאב לנוכח התופעה החמורה של העבדות הרווחת בעם - "עַל שְׁלוֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׁרָאֵל ועַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֵנוּ, עַל מִכְרָם-בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלַיִם". (עמוס פר' ב', פס' ו') גם בפרשת השבוע, פרשת "וישב", הפרשה התשיעית מספר בראשית פרקים ל"ז-ל"ט, מביעה כמיהה נחרצת, שנדבכי המישוריות המשפחתית יהיו אלו המעוגנים באהבת אמת של כל בָּאֵי המשפחה. הבעת אהבת אמת איש לרעהו מובעת תוך הבעת כאב לנוכח השתלטותן של תופעות קנאה ואיבה במשפחת יעקב. כואב לקרוא בפרשת השבוע, כשהאחים אומרים: "אִישׁ אֶל-אָחִיו, הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹומֹות הַלָּזֶה בָּא, וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵּהוּ", וזאת תוך החלטה לשקר לאבא "חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ". לצערנו, הם מכרו את אחיהם לעבד ומשקרים לאבא בהביאם עדות על מות האח יוסף. העדות היא כותנת הפסים, הסמל לקנאה, שהפשיטו ממנו וטבלו אותה בדם. המשותף להפטרת השבוע ופרשת השבוע זו הכמיהה לאמץ ערכי אהבת אמת במישוריות החיים הלאומית בין באי כל האומה וערכי אהבת אמת במישוריות החיים המשפחתית בין באי כל המשפחה. לעמוס הנביא הנוקד מתקוע כואב, שבתקופה של שגשוש כלכלי ומדיני מאוד משמעותי בימי המלך עוזיהו בממלכת יהודה והמלך ירבעם בן יהואש בממלכת ישראל יש נגע כבד של מכירת יהודים לעבדים, גם אם מעידתם הייתה קלת ערך, כפי שמעיד הכתוב על מכירת "אֶבְיוֹן בַֹעֲבוּר נַעֲלַים". (עמוס, פר' ב', פס' ו') לעמוס הנביא הנוקד מתקוע כואב, שלנגע המוסרי בחברה הלאומית של "הַַשּׁוֹאֲפִים עַל עֲפַר הָאָרֶץ בְּרֹאשׁ דַלִּים וְדֶרֶך עֲנָוִים יַטּוּ" (שם פס' ז') פורץ הנגע הממאיר מבחינה מוסרית "וְאִישׁ וְאָבִיו יֵלְכוּ אֶל הַנַּעֲרָה לְמַען חַלֵּל אֶת-שֵׁם קָדְשי". אימוץ הפולחן האלילי שכל כולו הוא פריצות מינית במעטה כביכול של קדושה. עצם הפולחן המיני לו שותפים הבן והאב עם הנערה-הַקְּדֵשָׁה זה עוד נדבך קיומי לאומי שרבדיו המוסרים שסועים וקרועים מבוצרים לבתרים שלא ניתן לאחותם - זה למעשה הרס נדבכי הקיום הלאומי והמשפחתי. המשותף לפרשה ולהפטרה הסלידה מתופעת העבדות וכמיהה לנדבכים טהורים לחיי המשפחה.