כמות הררי השנאה המזוקקת לראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, על-ידי מכונות הרעל והשנאה שאינן נחות לרגע, גם בעיצומה של מלחמה, נראה שאין להן אח ורע.
ראש הממשלה, ככל הנושאים באחריות, בעבר ובהווה, בהנהגה, בצבא, לאירועי שבת שמחת תורה ישיבו לכל שאלה בוועדת החקירה הממלכתית, אשר בוודאי תחקור את האחראים להרס ההרתעה הלאומית, לפגיעה מכוונת בחוסן הלאומי, בפרימת ה-יחד הישראלי, בהפקרת מערכות חיוניות לקיומה של מדינת העם היהודי, המדינה היחידה בעולם, מדינת ישראל.
כעת, האריות של עם ישראל נמצאים במלחמה מורכבת, מאתגרת, מלחמה קשה הגובה קורבנות רבים, רבים מדיי, פועלים בגבורה, בנחישות, במסירות אין קץ, בתפילה שאכן נהייה ראויים לקורבנם העצום.
במשך חודשי המלחמה התעקשתי לא להיגרר לפוליטיקה, לא לעסוק בהם ובאנחנו, לעסוק רק בחיזוק הלכידות הלאומית, ברם איני יכול להבליג עוד אל מול המהירות בה מחריבי המכנה המשותף הישראלי שבו לסורם, שבו להפיץ את שנאתם, שבו לפוליטיקה הישנה והעלובה שלהם, פוליטיקה של סחי, מיאוס וביבים.
לרגע היה נדמה כי משהו השתנה מאז שבת שמחת תורה ביחס ללכידות החברתית והחוסן הלאומי. רק היה נדמה, מפעילי מכונות ריסוס השנאה, מפעילי מכונות הרעל, מפזרי הארס, מכונות הנדסת התודעה וההכפשה הבלתי הפוסקת, לא עצרו לרגע.
כשאני שומע פוליטיקאים מובסים וכושלים מהעבר, מהמובילים לכישלון הנורא של שבת שמחת תורה מתבטאים כשקצף של שנאה בפיהם כנגד ראש הממשלה, מקבלים במה וזמן שידור הארס הנורא שיוצא מפיהם, מטיחים ללא הפרעה, ללא שאלה מקשה, ללא בקשת ראייה או בדל ראייה, רעל קטלני, ללא הפרעה, ללא התייחסות מינימלית של עיתונאות ראויה, אינם נחרדים מהאשמות ראש הממשלה בשיתוף פעולה עם סינוואר, מההאשמות כי אינו בוחל בהארכת המלחמה על כל המשתמע מכך, כדי למלט עצמו מן הדין, אני נחרד.
כשאני שומע פרשנים "מנתחים" אירועים, ביניהם, רכילות צהובה, וזוכר שאותם פרשנים בהם מעודדי אתרוגים, חובבי הקונספציה וממציאיה, מולידי רעיונות העוועים שהביאונו עד הלום, ממשיכים לדבר ביהירות של מביני עניין כאילו אינם חלק משמעותי מכישלון שמחת תורה, אני נחרד.
כשאני שומע תועמלנים המתחזים לעיתונאים כועסים באולפנים הממוזגים מדוע ראש הממשלה אינו נפגש עם משפחות החטופים וכשהוא נפגש עם המשפחות, מאשימים אותו שבחר משפחות מסוימות הנוחות לו, שמנסה לתקוע טריז בין המשפחות. ההתעסקות היא רק בשולי, בזניח תוך שפיכת קיתונות שנאה, אני נחרד.
כשראש הממשלה מבקר פצועים בבתי החולים, העיסוק הוא לא בחיבוק, במילה הטובה, בעידוד, בחמלה, בחיזוק רוח הפצועים, העיסוק הוא באיך העזו לבקש מהצוות הרפואי שאינו רלוונטי למפגשים לא להיות בחדרי הביקור בעת הביקור, זה העיקר, רק את זה יש להדגיש ואם חלק מאנשי הסיעוד הם בני מיעוטים הרי שביקור זה נוצר רק כדי להבליט את גזענותו של ראש הממשלה, אני נחרד.
כשראש הממשלה מקריא בישיבת הממשלה מכתב עליו חתומים עשרות הורים שכולים התובעים כי ימשיך בלחימה עד להכרעה ולניצחון, שונאיו בתקשורת המתחזים להיות עיתונאים מדווחים מסבירים כי מדובר ב"פורום גבורה" שבכלל נתניהו יזם והקים, והגדילה לעשות אחת מהמראיינות הצבועה באנטי בוהק כשהתעקשה דקות ארוכות בראיון עם אחד ממקימי הפורום לדעת מה מספר המשפחות, והאם כמו שראש הממשלה אמר עשרות או משפחות בודדות, אני נחרד.
כשראש הממשלה מעניק גיבוי לצמרת הצבאית שכשלה באופן מובהק בטבח שבת שמחת תורה, ומבהיר כי יהיה זמן לחקור מה גרם לעיוורון הנוראי של מערכת הביטחון, לא נמצא כמעט עיתונאי הגון אחד שיהדהד את דבריו, רובם המוחלט מצביעים על אשם אחד ואין בלתו. אשם אחד, האשם תמיד, האיש שאיש לא חשב שצריך לעדכן אותו בחששות מפני המתקפה, לילה לפני, אני נחרד.
כשראש הממשלה מזכיר את אחד המחדלים הנוראיים שהביאו על העם היהודי את האסון הנורא בשבת שמחת תורה, הגירוש והעקירה בהסכם הכישלון, הסכם אוסלו, שבעקבותיו הקים החמאס מוצב קדמי של טרור על גבולות מדינת ישראל, סינגפור של דם, אש תימרות עשן והרג רב, ומותקף על-ידי פוליטיקאים מובסים, שכישלונות מפוארים כתובים על שמם, על-ידי פרשנים נחשבים ששיווקו את האסון הנורא של אוסלו כהצלחה לעתיד מזהיר, כשקברנו את מתינו הם כינו אותם "קורבנות השלום", אני נחרד.
כשראש הממשלה מגיע לביקור בבארי עם אישים מהעולם, הטהרנים מוצאים תושב בארי פצוע נפשית וחבול מורלית אחרי האסון הנורא שפקד את קהילתו כדי שיצהיר את הצהרת הפגיעה השעתית נגד ראש הממשלה, זועף וזועם, מי התיר לראש הממשלה להיכנס לביתו השרוף והמפויח כדי להביא את גודל הטרגדיה לעולם, בזה עוסקים מנמיכי רוח העם, אני נחרד.
הרשימה הנוראה של חלק מאלה שאחראים בלעדיים לפילוג והשיסוי בחברה הישראלית, של חלק ממובילי ומעצבי הדעה בתקשורת, של חלק מהגנרלים המלהגים דברי הבל ללא בושה באולפנים, של חלק מהפוליטיקאים בעבר המנסים להבעיר מחדש את אש השנאה ופוגשים חברה ישראלית בריאה ומאוחדת.
הנורא הוא כי מכונות ההסתה והשיסוי משווקות בימים אלה בכל החזיתות ומוקדי ההשפעה בהם שולט נרטיב נוראי, כאילו ראש הממשלה בנימין נתניהו מנצל את המלחמה לצרכיו הפרטיים, הפוליטיים, וכי הוא ימשיך במלחמה כדי למלא את ימי כהונת ממשלתו ולהיחלץ מאימת הדין, מחריד.
שם מבטחי באזרחי מדינת ישראל היהודית-דמוקרטית אשר נלחמים כאריות בצבא ובמישור האזרחי. אין דיסוננס גדול יותר מרוח העם למול רוח האולפנים, רוח הניצחון מול רוח הנכאים, רוח הגבורה מול רוח הדכדוך. יש תקווה לעם הנצח גם אם לעיתים מנקרת בי במלא עוזה התהייה, את מי השונאים מתעבים יותר את רב המחבלים יחיא סינוואר או את ראש הממשלה שלהם, שלנו, של העם היהודי, בנימין נתניהו, ואז אני נחרד מעצם התהייה.
