שלמי תודה לשופטי ירושלים הלילה נפל דבר בישראל. לא, עלה דבר בישראל. עלתה קרנה של ישראל בעיני עצמה ובעיני העולם. עלתה קרנה של הדמוקרטיה הישראלית וההגנה על זכויות האדם והאזרח. עלתה רמת ההגנה על החייל הישראלי המגן על מולדתו מפני טרור האנסים של חמאס, וצריך לשכפ"צ משפטי מפני חורשי רעתו בבית הדין הבינלאומי בהאג. על כך אמרו כבר חכמים כי זה אופיו של העם היהודי. כשיורד - "עד עפר" וכשעולה "עד הכוכבים".
ירד במזימת ההפיכה המשפטית של יריב לוין ושמחה רוטמן הברוטאליים במהלכיהם הפרלמנטריים. עלה עם שמונה שופטים שהתייצבו כסכר לבלימת הדיקטטורה. הם ראויים להיזכר ולהירשם באותיות קידוש לבנה: אסתר חיות, יצחק עמית, ענת ברון, עופר גרוסקופף, עוזי פוגלמן, דפנה ארז-ברק, חאלד כאבוב, רות רונן. והשבעה האחרים? באותיות פטיט שחורות משחור? לא. בהחלט לא.
הם נחלקים ביניהם באורח מעניין. ארבעה מן השבעה סבורים כי אכן רשאי בית המשפט העליון לפסול חוק יסוד דורסני מהזן של יריב לוין ושמחה רוטמן ודומיהם. אותם אני שואל - ומדוע שהגדרה זו לא תחול על פסקת הסבירות? אם חיסול פסקת הסבירות אינו ראוי להיפסל - מה כן? לא ייתכן שיש בפיהם הסבר משכנע.
מילא נעם סולברג וגילה שטייניץ, אבל אלכס שטיין שרק לפני כמה ימים העניק מעמד ייחודי בדירוג המשפטי למגילת העצמאות, שהיא היפוכו של המהלך הדיקטטורי הקרוי "רפורמה משפטית"?
לכל מי שנאבק מול יריב לוין להגנת הדמוקרטיה ועליונות המשפט יש רגע של אתנחתה. יש אנחת רווחה. אך לא יותר מכך. כי בנימין נתניהו ולוין לא ויתרו על זדון ליבם להשתלט על בג"ץ ויחזרו להסתער עליו, ומפני שהתוצאות המרוננות הלילה צריכות הגדרה ברורה:
הדמוקרטיה זכתה לניצחון חשוב, אך זמני. על זה היא יצאה לרחובות, לילה אחר לילה, ויש לה נחת רוח עד שלוין יחדש את תקיפת החוק והצדק.
וזו רק המחצית. מפני שהנאשם בפלילים והשקרן הכרוני בנימין נתניהו מכהן עדיין כראש הממשלה. ההפגנה הבאה בקפלן פינת בגין קוראת לנו. נגיע, במועד המתאים.
באוזני דיסטל, על דיסטל היש בתנועת המחאה לגווניה בעל כישורים וניסיון בפוליטיקה ובפסיכולוגיה להדריך את גלית דיסטל אטבריאן בהמשך דרכה? מי שמבין כי היא חצתה את הרוביקון, ועברה תיקון ראשוני שאין ממנו דרך חזרה? שהיא עצמה אינה חווה עדיין שאבד לעד מקומה בערוגה של בנימין נתניהו למרות שהיא מפרפרת עדיין ברצותה להישאר שתולה בה? ש"אין כבר דרך חזרה". במאפייה לא סולחים על מה שהיא עשתה ולועגים לה כמי שמנסה להפריד במלל מלאכותי בין ראש הכנופייה לבין עושי דברו.
דיסטל למדה פילוסופיה במקום פסיכולוגיה, כתבה ספרים במקום להעמיק בהיסטוריה. איך היא יכולה להמשיך להעריץ את ביבי שעה שהוא האיש אשר מינה והפקיד את מפתחות הביצוע בידי האנשים שהיא כה מתעבת? האם באמת אינה מבינה שביבי הוא החור בגדר ולא העכבר?
דיסטל היא עתה כמו ישיש הנזקק לפיליפיני ברישיון. חובה להסביר לה לא רק שהיא שוגה באשליות שנתניהו יסלח (הוא? החשדן הכרוני?) אלא גם שמישהו יאמר לה בלשון ידידותית: גלית, קפצת כבר למים ואת במערבולת, ואין לך כל אפשרות לחזור אפילו אל ירכתי האונייה, והדרך היחידה להינצל היא לשחות עם זרם המים עד להיחלצות שתוביל אותך לחוף מבטחים עם אנשים אחרים ועם תפישת עולם שיכולה להיות ימנית אבל לא עבריינית.
זה עניין למי מ"זקני השבט"; למי שהבנתו והשכלתו וניסיונו והתבוננותו בחיים הציבוריים והפרטיים ממושכת, ויש לו מאור פנים ורהיטות לשון וסובלנות. דיסטל היא עתה כ"חומר ביד היוצר." אבל מי מתנדב להיות היוצר?
