מידיעות המספרות לנו על דילול בכוחות המצויים כיום בגזרת עזה וגם משיחות הנאמרות מפה לאוזן, למדנו כי אם לא אצל המדינאים אזי לפחות בצבא נרקמות, כבר עתה, תוכניות לגבי פריסה עתידית, מבנה כוחות, מספרי מגויסים וכו' ליום שאחרי. תמונה סדורה לפרטיה אולי אין עדיין, אבל מחשבה כללית של מבנה הרצועה מבחינת הרכבי כוחות צהליים, שילוב אפשרי של התיישבות יהודית, כן או לא, ועוד מחשבות צופות פני עתיד, קיימות גם קיימות.
צה"ל הקים ומקים במהלך החדשים האחרונים מתחם ענק - המל"ק - מרכז לוגיסטי קדמי, שמגמתו להגיש, צמוד ככל האפשר לכוחותיו המצויים בעמקי הרצועה, מגוון שרותים. כאן קיים מתחם דלק, המספק את הנוזל היקר לכלים המשוריינים המצויים בשטח כולל דחפורי ה-D9 האימתניים, לכלים המשוריינים וכן למשאיות ולמכליות למיניהן ולסוגיהן. באתר הוקם גם מתחם רפואי וכן "מוסך קדמי" שבו נעשים תיקונים לרק"ם ולרכבים אחרים. במתחם גם בית כנסת, מכבסות, לא פחות חשוב: מערכות טלפונים לשירות הלוחמים.
סיפור המתחם הזה מועלה כאן לראשונה גם כפתרון לשאלה הגורמת לכולנו קימוטי מצח כרוניים: מה יקרה ברצועה ביום שלאחרי ומה לעשות שהגיגי הפרטיים (ולא בשל שום דליפה אסורה חלילה), מובילים אותי אל המחשבה שאותו מתחם גדול נושא בחובו גם את התשובה לשאלה האמורה. חלקה הצפוני של רצועת עזה יהיה מעתה בסיס תחזוקה, חיוני שבחיוניים, של צה"ל. בשלב הראשון. לאחר מכן וזאת אנו אומרים בשושו, רק בינינו לבין עצמנו כמובן, יוקמו סביבו גם יישובים אזרחיים יהודיים. רק כך יישמר ביטחון היישובים בעוטף עזה, שייבנו מחדש, ורק כך תשמר גם הכוננות העתידית של צה"ל באיזור. מובן מאליו שתיאסר חזרתם של העזתיים לאזור זה.
ומה יהיה על תמונת הנצחון? ובכן הפתרון הלוגיסטי המוצע כאן איננו רק לוגיסטי נטו. הוא יהווה בבחינת אות ועדות למחיר הכבד אליו גרר החמאס ובראשו מנהיגיו את תושבי עזה במלחמה שנכפתה עליהם: איבוד קרקע יקרה והפיכתם של חלקם לפליטים בדרום הרצועה. ומה מהווה יותר תמונת ניצחון מכך? 2. מוזאון לשואה מס' .2 עכשיו! דורות רבים לא חזה עם ישראל במעשי זוועה מאותו סוג שביצעו פרחחי הנוכבא. הם בוצעו במעטים שניצבו מולם והם יושבי העוטף, המופתעים, וגם באלה שנספחו אליהם בפסטיבל הנובה הגדול. לימים התברר כי גם גורלם של משתתפי מסיבה נוספת (פסאיידאק) פרטית, שהתקיימה בסמוך בוואדי של קיבוץ נירים, במרחק של עשר דקות מאחותה הגדולה, לא שפר עליהם.
זקנים, נשים וטף נשחטו, נאנסו, הוכו ולא אמשיך בפירוט המסמר שערות ומקדיר את נשמת כל הקורא אותו. גם היום, גם עכשיו.
הגדרת האירוע הזה במילה 'שואה', היא מחויבת המציאות, משום שזו הייתה תמציתו, משום שמאחוריו עמדה/בערה שנאת יהודים באשר הם, אף יותר מכך: מאחוריו עמדה הרשאה פושעת לחילול כבוד האדם היהודי באשר הוא.
מכל הסיבות האמורות חייבת ממשלת ישראל להזדרז להחליט כבר עכשיו על הקמת מוזאון, נוסח יד ושם, כדי שיהיה לנו, ליהודים באשר הם, מוסד שבו ירוכזו מראות החורבן.
יש לציין כי קיים (עדיין) בין חורבות הישובים ההרוסים בעוטף חומר רב ערך. בין היתר קיים גם חומר שנאסף ממצלמות הגוף של המחבלים הרוצחים עצמם. גם נאספו עדויות מוקלטות של הרוצחים-הנחקרים, במתקני הכליאה של השב"ס ושל המשטרה. מדובר בחומרים שבדיעבד, אם לא ייעשה להם ובהם שימוש לצרכים ארכיוניים, עלולים ללכת לאיבוד. ממשלת ישראל חייבת להקים רשות ארכיונית מיוחדת לאיסוף החומר הרב, חלקו מצוי עדיין בשטח ההריסות ויפה שעה אחת קודם.