שיחה עם משקיף פוליטי-ביטחוני מאז ה-7 באוקטובר לא רק שרוב הפוסטים שלי עוסקים במלחמה בעזה על היבטיה אלא הרצף שלהם צפוף יותר מאשר אלה שפרסמתי מדי שבוע לפני האירוע הנורא. משום כך חשבתי שמן הראוי לתת את רשות הדיבור למישהו שהוא אישיות ציבורית בעלת היכרות רחבה בתחומי מדינה, ביטחון וחברה וגם בעל נסיון עשיר בתחומי המדיה. האיש הוא ד"ר נחמן שי. גילוי נאות - נחמן הוא חברי ועמית איתן במשפחת ותיקי הטלוויזיה הישראלית. את השאלות הצגתי לו בכתובים וככה הוא השיב להם.
לדעתו ההתפתחויות בזירה מצביעות על מלחמת התשה, שכבר חווינו כמותה אחרי מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון הראשונה. פירושה לדעתו לחימה בעצימות נמוכה, המתפרסת על זמן רב וגורמת באופן טבעי לנפגעים במשקל מצטבר. אשר לתוצאה נחמן שי אומר: "ההצלחה שלנו במלחמה כזו תלויה בחוסן הלאומי ובגיבוי שהעורף מעניק לצבא. במלחמת לבנון הראשונה והשנייה העורף קרס בהדרגה, במלחמות אחרות הוא עמד בו, אבל הייתה ביקורת פנימית. גם עכשיו היא מתחילה. אינני יודע כיצד היא תתרחש, ישראל גדלה מאד, היא מגוונת מבחינה חברתית ותרבותית, הסולידריות, באופן כללי, נחלשה והיא מתרחשת יותר במגזרים ובקהילות". הוא מוסיף את גורם המנהיגות - "המנהיגות הנוכחית אינה נהנית מאמון רב, בעקבות השנה הקשה שחווינו, לכן, קשה להעריך כמה הציבור יהיה מוכן להמשיך. צריך לזכור כי יש למלחמה מחיר אנושי קשה ומעבר לו גם מחיר כלכלי וחברתי. כל אלה הולכים ומצטברים.
החאמס הפתיע כמי ששימש שנים רבות כתב ופרשן צבאי בכיר ביקשתי ממנו לעמוד על יכולותיו של האויב החמאסי. חמאס לדעתו הפגין תחילה יכולת התקפית ועכשיו הגנתית, ולא רק באכזריות ובטבח ללא הבחנה, אלא בדרכים הערמומיות בהן פעל, בהטעית כוחותינו, בהתגברות על המכשול, בארגון ובתעוזה היחסית. במגננה הם קורסים בהדרגה, לא בבת אחת, אבל ממשיכים בלחימה יותר משלושה חודשים. זה הרבה.
הערתי לנחמן שי: אלוף מיל יצחק בריק הציג שאלה לצמרת המדינית והביטחונית "האם הדרג המדיני והביטחוני מסוגלים להתמודד עם האירוע (של ה-7 באוקטובר) והאם בכוחם לחשוב על פתרונות יצירתיים חדשים שבהם לא נצא עם כל תאוותנו בידינו כמנצחים גדולים, אבל לא כמפסידים גדולים'. מה התשובה שלך?
על כך הוא משיב: "הממשלה וצה"ל הציגו מטרות שאפתניות. בעיקר מצטיין בכך הדרג המדיני, שמפגין יוהרה ודברי רהב", קובע נחמן שי ומוסיף "צה"ל צנוע יותר ובצדק. בסוף המלחמה הזאת החמאס יוכה קשה וצה"ל אף ימשיך לגבות ממנו מחירים, כפי שעשה אחרי חומת מגן, אבל אינני רואה עדיין מחיקה טוטאלית של החמאס, החזרת כל החטופים ומניעת פעילות החמאס בעתיד. ידרשו שנים ארוכות לבנות עזה חדשה, גם פיזית וגם אידאולוגית. לא בטוח אם זה אפשרי."
אשר לדעת הקהל הוא רואה ניצני מחאה מחד ומאידך יש קולות שקוראים להמשך הלחימה בכול מחיר. ככלל, הציבור עדיין חי את אירועי ה-7 באוקטובר ומצפה לתגובה עוצמתית מצה"ל. עם זאת אין לו צל צלו של ספק שלאחר המלחמה, שאת משכה והיקפה נחמן שי לא מזכיר, בוא תבוא המחאה שכבר קיימת ומבעבעת אבל טרם עלתה אל פני השטח. הממדים תלויים בתוצאות המלחמה. בהקשר זה שאלתי את שי כמה זמן הקואליציה הזאת הקיימת תשרוד ומה יש לצפות מבני גנץ ומן "המחנה הממלכתי". הוא השיב: "כל עוד השותפים החרדים והחרדלים ירגישו שאפשר לשדוד את הקופה הציבורית, הם ישארו בקואליציה. הזדמנות כזו לא תהיה להם יותר. עם זאת גם לגנץ יש ימין להישאר, זה נותן לו במה ציבורית וגם מעמד ממלכתי שחשוב לו כל כך. בקיצור, עדיין אין אור בקצה המנהרה."
שינוי דפוסי פעולה של צה"ל בתשובה על השאלה שלי לגבי השלבים הבאים של הלחימה בהתחשב בזירה הפנימית והחיצונית, אומר ד"ר שי: "צה"ל ישנה את דפוסי הפעולה שלו בזמן הקרוב כפי שתכנן מראש. מלכתחילה דובר על מלחמה שתשנה כיוון ללחימה, עכשיו מדברים על לחימה שהיא בעצימות גבוהה שתהפוך ללחימה בעצימות נמוכה. אגב, עבודת הדוקטורט שלי היא "דיפלומטיה ציבורית בעת לחימה בעצימות נמוכה". כזה בדיוק המצב שלנו. צה"ל יזקק להרבה זמן כדי לנקות השטח ולעקור טרור כפי שהיה בדרום לבנון או בגדה, לאחר חומת מגן.
בזירה הבינלאומית לדעתו, הנשיא ביידן השקיע כל כך הרבה בקלף הישראלי והוא לא ימהר לוותר עליו. את הערבים-מוסלמים באמריקה כבר הפסיד ואם ינטוש את ישראל, יאבד גם את קולות היהודים. לכן, מאחורי הקלעים, יפעילו האמריקנים לחץ כדי למתן את האש ולעבור ללחימה בעצימות נמוכה. כלפי חוץ ארה"ב הרשמית עדיין תעמוד לצידנו, אך בציבור הכללי האמריקני עלולה לגבור ההתנגדות.
בשאלות נגעתי גם בסוגיית החיסולים והיעילות שלהם ודעתו היא, והוא מציין שבדבריו אין חידוש, שאלה אפקטיביים בטווח הקצר או טווח הביניים, אבל בסופו קם דור חדש של מנהיגים. עם זאת הוא בעד חיסולים ממוקדים.
על המערכה בצפון צה"ל נמנע ובצדק מלנהל מלחמה בשתי חזיתות וכמובן יותר. ישראל תהיה חייבת להשקיע בהמשך יותר בצפון, אך בינתיים נקבעות עובדות. הצפון התרוקן והחיזבאללה תוקף עד למרחק של עשרות ק"מ מהגבול. כך גם צה"ל, כמובן. ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה צפון ריק מתושבים, גם נזק עצום וגם מפלה תודעתית. זאת ועוד, בלבנון יש מעורבות בינלאומית עמוקה, הן של צרפת והן של ארה"ב. למרות שזו מדינת חיזבאללה עדיין יש שם ממשלה ועדיין זו פאסדה של מדינה. "אני סבור כי ישראל אינה צריכה לרוץ לתוך לבנון. נתקענו שם פעמיים. נכון, הישובים לוחצים ואני מבין אותם, אבל אחרי המכה שהוכינו בדרום והמחיר האנושי הכבד ששילמנו לא נראה לי שנמהר להיכנס קרקעית ללבנון . מה גם, חשוב לזכור, כי החיזבאללה גדול וחזק מהחמאס, אם החמאס, ה"קטן" והכושל, לכאורה, הפתיע אותנו, איזה הפתעות יש לחיזבאללה?"
בזירה המזרח תיכונית הרחבה נחמן שי מבטא נאמנה את דעת הצמרת מדינית ביטחונית כי מאחורי כל ההתרחשויות - המוח, הכוח המניע, הגורם המסית, המדרבן וגם קוצר את הפירות הוא אירן. אין כל סימן שבאירן יחול שינוי, שהממשלה תיפול ויקום ממשל חדש. כל הדרכים מוליכות לטהרן, כולם יודעים זאת, אבל בגיבוי הבינלאומי שיש לה עתה, בין היתר בגלל הסיוע שלה לרוסיה, מי יעז לפגוע בה? לכן, מה שהיה הוא שיהיה, מלחמה שקטה בין ישראל לאירן, כאשר אירן מפעילה את ה"פרוקסי" שלה כדי להזיק ולהציק לישראל.
נחמן שי נחמן שי החל כאיש תקשורת בעיקר בתחום הביטחון, ראשית בצה"ל עצמו ואחר כך ככתב וכפרשן צבאי בקול ישראל ובטלוויזיה.לימים שימש מפקד "גלי צה"ל " ואחר כך כדובר צה"ל. בתקופת מלחמת המפרץ הוא הוגדר "המרגיע הלאומי". הוא היה יועץ תקשורת של שרי הביטחון יצחק רבין ומשה ארנס ומזכיר העיתונות של משלחת ישראל לאו"ם. בשנת 1991 התמנה שי למנכ"ל הרשות השנייה לרדיו ולטלוויזיה. לאחר מכן בשנים 2002-2000 הוא היה יו"ר רשות השידור. בשנים 2009-2002 כיהן כמנכ"ל הארגון היהודי הבינלאומי UJC - איחוד הקהילות היהודיות בארה"ב.
בתחום הפוליטי שי היה ח"כ מטעם מפלגת "העבודה" ושימש שר מטעמה. בתחום האקדמיה הוא היה מרצה בכיר בתוכנית ללימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב ובמכללה למינהל. בשנים 2021-2020 שימש ד"ר שי פרופסור אורח באוניברסיטת "אָמוֹרי" באטלנטה ג'ורג'יה וב"דיוּק יוניברסיטי" בדרום קרוליינה מטעם המכון ללימודי ישראל.
כאמור, נחמן שי הוא בעל ותק רב בתחום המדיה וגם כיום הוא כותב ומשמיע את קולו בתקשורת, ולכן טבעי היה שאשאל אותו מה דעתו על סיקור המלחמה בעיקר בערוצי הטלווזיה ועל כך השיב: "התקשורת, ככלל, ממלאה את תפקידיה בעת חירום. היא מספקת מידע, היא מעבירה מסרים של התגוננות והיערכות, היא מגבשת ומאחדת, אפילו מעלה צחוק ומבדרת. כך בשידור המסחרי וכך בלא מסחרי. ערוץ 12, הוא מדורת השבט החדשה. הוא נוטל מחצית מנתח הצפיה ומשאיר את כל היתר למתחריו. השידור הציבורי כולל גם את הרדיו. הצפיה הנמוכה בערוץ 11 מתוגמלת בשידורי הרדיו שלו. התאגיד עושה עבודה טובה, רצינית ומקצועית. ההתקפות עליו אינן מוצדקות.
עם זאת, נקודה אחת מרכזית חסרה בערוציי הטלוויזיה, וזאת תמונת המלחמה בעזה. בישראל ובעולם רואים שתי מלחמות שונות. בישראל את צה"ל מתקדם ותוקף, ואילו בעולם רואים בעיקר את הסבל של תושבי עזה וההרס".
