התהליך המתרחש בעולם בכלל ובארה"ב בפרט, יותר ממטריד ומדאיג. שיאו מתחולל בשנה האחרונה בקמפוסים של האוניברסיטאות שנכבשו על-ידי שונאי יהודים, אנטישמים וגזענים חסרי עכבות, שהפכו את הסטודנטים והמרצים היהודים לבני ערובה על כל המשתמע מכך. בעת הזו אפשר לומר בוודאות, ללא חשש, ללא מצמוץ, ללא מילים מכובסות כי שנת 1933 כבר כאן, במלוא מסוכנותה, עוצמתה וכיעורה. פריחת התאים המסוכנים של האנטישמיות, הגזענות, שנאת האחר, הפכה לעובדה מוגמרת. פלנגות השנאה, פלוגות המחץ, מליציות האנטישמיות החדשה-הישנה מדירות שינה מעיני יהודי התפוצות ומאזרחי מדינת ישראל העומדים פעורי פה מול התהליכים המסוכנים המתרחשים מעל פני הקרקע, באולמות ההרצאות, על המדשאות, בקפיטריה, בכל מקום בו כף רגלו של יהודי דורכת. מחוללי השנאה ומניפי דגל האנטישמיות, קוראים במיוחד אחרי טבח שבת שמחת תורה, "מהנהר ועד הים פלשתין תשוחרר", קוראים להשמדת מדינת ישראל ושליחת העם היהודי לשחות ללא מצופים בלב ים סוער, שורץ כרישים. מונעים מבורות מטרידה, משנאת יהודים שורשית שהוסוותה עד כה וכעת ניצבת במלא כיעורה. היהודים ברחבי העולם, גם אלו המתכחשים ללאומיותם, בהם שלא נופפו מעולם בזהותם היהודית-דתית, מעולם לא חבשו כיפה, לא ענדו שרשרת עם מגן דוד, לא הניפו דגלי ישראל ולא דמעו בהישמע ההמנון, גם הם בעיני האנטישמים, עדרי האדם המוסתים לשנאת יהודים, מושא להתקפת האנטישמים הישנים והחדשים. יש הסבורים כי המלחמה באנטישמיות באירופה ובארה"ב היא מלחמה אבודה מראש, נדונה לכישלון בבחינת ייבוש המדמנה העצומה בכפית בודדה, ועל כן כדאי לעודד את המבקשים לפעול להפנות מאמציהם לאפיקי פעולה אחרים, כמו עידוד עלייתם של היהודים לארץ ישראל, מדינתם של כל יהודי העולם. מדינת ישראל, ביתו של היהודי בכל מקום בו הוא חי, בכל אמונה, בכל צבע, צריכה לפעול בפעולת מלקחיים, להמשיך להיאבק מול המדינות ומנהיגיהם נגד האנטישמיות בתחומם, מלחמת חורמה, הסברה נקודתית ומעל לכל שיקוף המתרחש ברחובותיהם ומדינתם. מנגד על מדינת ישראל לשוב לתפקידה החשוב, קליטת מאות אלפי יהודים לא רק ממדינות מצוקה, להתכונן ולהיערך להכנת מצע רך ונעים ליהודים מפאריס ולונדון, ארה"ב ומדריד, ברלין ומוסקבה, יוון והונגריה, פולין, אוקראינה, בלגיה, יהודים החווים את שגרת האנטישמיות בכל יום, ועל אחת כמה וכמה בימי המלחמה בה מדד האנטישמיות בעלייה עצומה, בלתי נסבלת. משרד הקליטה הציג בימים האחרונים נתון מעודד ממנו עולה כי דווקא בימי המלחמה מספר הפניות ממדינות העולם לעלות לארץ ישראל שילש את עצמו, למרות זאת עדיין מדובר במספר מועט ביותר. על אף שהמערכות במדינת ישראל קורסות תחת נטל הטיפול במשפחות השכולות, במשפחות החטופים, באלפי פצועי הגוף והנפש, בעשרות אלפי העקורים הגולים בתוך ארצם, בשיקום חבלי ארץ שנהרסו ונחרבו, בהתמודדות יום יומית בפצע הצורח של שבת שמחת תורה, מערכות אלה מחויבות שלא להזניח את פרק הקליטה של אחינו בני ישראל המצויים בצרה ובשבייה במדינות שהאנטישמיות הרימה ראש ומעל חיי היהודים מרחפת סכנה כפשוטו. מדינת העם היהודי היא הבית היחיד, הבית הבטוח. גם אם בימים אלה נשמע משפט זה כבדיחה סרת טעם, עדיין זוהי המולדת ואין בילתה. באנטישמיות ובקמפוסים חובה להילחם ובמדינת ישראל חובה להיערך לקראת קליטת יהודים רבים השבים מסיר הבשר לבית היהודי הבטוח.