א. האמריקנים חוששים משיטוח עזה שעל פני הקרקע. הם לא נותנים את הדעת לשיטוח עזה שמתחת לפני הקרקע. מאות ק"מ של מנהרות שהושקעו בהן מיליארדים, על חשבון רווחת התושבים. תופעה מלחמתית חסרת תקדים!
ב. אפילו הידידים הטובים ביותר של ישראל אינם מבינים עד תום את הזעם השורר בתוכנו מאז טבח השבעה באוקטובר, זעם שמתגבר מיום ליום כשנחשפות עוד ועוד תמונות הזוועה.
ג. שום צבא לא נלחם מעולם בתנאים קשים שכאלה - בתוך אוכלוסייה צפופה ובסבך מנהרות שכזה. רק החמאס אשם ברצח העם שלו.
ד. האם ראש הממשלה יעמוד במילתו, שישראל לא תשקוט, תמשיך בלחימה, עד שיושגו שלוש מטרותיה, כפי שהוא חוזר ומצהיר עליהן בכל מסיבת עיתונאים?
ה. אפשר לומר - ואומרים - הרבה דברים חריפים על בנימין נתניהו, חלקם אולי נכונים, אבל לומר שהוא רוצה מבחינת "טובתו האישית" להאריך ככל האפשר את המלחמה? - זוהי עלילה נוראה.
ו. נתניהו, מנוסה, חד, עומד יפה במטר שאלות הכתבים במסיבות העיתונאים שהוא מקיים. אבל בחזית הזאת אין לו שום סיכוי לנצח.
ז. חופש העיתונות הוא ערך חשוב בחברה דמוקרטית, אפילו לעיתון ששם לו ליעד להחליש את ישראל ולבכות את סבלות הפלשתינים. עיתון בשירות שונאינו בדרום אפריקה, בטורקיה ובהאג.
ח. אצל מחבלי החמאס האמונה, הדת והקריאות "אללהו אכבר" הן התמריץ העיקרי ללוחמנותם הברברית בנו, ה"כופרים". אצלנו, כשחיילים מניחים תפילין או כשמישהו בחזית מאמץ חלילה סממן יהודי-מסורתי כלשהו, מיד יזדעקו כל מאמיני דת החילוניות והאוניברסליות.
ט. חלמתי שסינוואר מתחנן אלינו: אנא, בבקשה, שחררו את אסירינו, נחזיר לכם את כל חטופיכם. חלמתי שברפיח הקימו את "כיכר האסירים" והחריפו את המאבק לשיחרורם.
י. ראית את המכתב למערכת בהארץ של אחותך? - אני נשאל. בוודאי, דבר ראשון בקבלי את העיתון מדי בוקר זה לראות מה מתפרסם בו במדור המכתבים למערכת... הפסקתי להתרגש.