התחנה המרכזית הישנה הוקמה בתחילת שנות ה-40 ונחשבה לתחנה המרכזית המתקדמת בארץ. עד אז היו פזורות בעיר תל אביב תחנות האוטובוסים בכמה מסופים קטנים ובעיקר ב"כיכר המושבות" ברחוב אלנבי וכן ברחוב רוטשילד 1. ב-1938 החליטה עיריית תל אביב לרכז את מסופי האוטובוסים לתחנה מרכזית אחת גדולה, והוחלט שזו תוקם מצפון-מערב לשכונת נווה-שאנן. המיקום החדש נבחר גם, בין השאר, בשל הקרבה לתחנת הרכבת תל אביב דרום ששכנה מול "בית הדר" ברחוב הרכבת. באוקטובר 1938 הכריזה עיריית תל אביב על תחרות לתכנון התחנה ולאחר שהוגשו עשרות תוכניות, בחרה ועדת שופטים בהצעה של האדריכלים נחום זלקינד ויוסף ויטקובר. התחנה החלה לפעול באופן שוטף במאי 1942. הקו הראשון שהועבר לתחנה המרכזית היה בתחילת חודש מאי 1942 של "אגד השרון" קו המוביל ליישובי השרון, אחריו עבר לתחנה קו של חברת "איחוד רגב" למושבות בסביבות תל אביב ועד לפתח תקוה ב-10 במאי עברו לתחנה קווי "דרום יהודה" המוליכים למושבות שמדרום לתל אביב עד לגן יבנה, נגבה ועוד. ב-13 במאי עבר לתחנה קו האוטובוס של "אגד" המוליך עד לירושלים. בהמשך עברו לתחנה קווים נוספים של אגד וחברות נוספות. התחנה המרכזית הישנה השתרעה בבסיסה על שטח של כ-10 דונמים, והיא מוקמה בין הרחובות סולומון, הגליל, השרון והשומרון, שטח התחנה נתרם לעירייה על-ידי משפחות קליין ושפיר, שתי משפחות שהיו בעלות רכוש ונכסים רבים באזור שכונת נווה שאנן (שנוסדה ב-1921) השטח עליו הוקמה התחנה היה לפני כן בבעלות משפחת נבולסי, משפחה ערבית אמידה ונודע בשם "פרדס נבולסי".

המבנה המרכזי בתחנה המרכזית הישנה היה מבנה הטרמינל ששכן ברחוב הגליל 2 והיה למעשה לב התחנה. היה זה מבנה דו-קומתי צר וארוך. בקומתו הראשונה היה אולם נוסעים קטן, קופות כרטיסים ומודיעין וכן דוכני עיתונים ושורת טלפונים ציבוריים שניצבו סמוך לפתח הטרמינל מכיוון רחוב הגליל. ואילו בקומתו השנייה שכנו משרדי הנהלת התחנה ומשרדי נהגי וחברות האוטובוסים. דרומית לטרמינל הוקמו רציפים חלקם מקורים ולאורכם מוקמו תחנות האוטובוסים. בין הקווים "המיתולוגיים" בתחנה הישנה היו קו 5 לדיזנגוף וקו 4 לרחוב בן יהודה, קו 405 לירושלים, לפ"ת - 51 ולר"ג - 60. בין הרציפים היו מעברים תת-קרקעיים (מנהרות). במהלך השנים, עם הוספת קווים ויעדי נסיעה חדשים בעקבות הקמת ישובים וערים חדשות, היה צורך להוסיף תחנות והן מוקמו ברחובות הסמוכים לתחנה כמו: ארלינגר, פין, השרון, נווה-שאנן, יסוד המעלה ועוד. חלק מהרחובות מסביב לתחנה נקראו על שם חבלי הארץ: הגליל, הנגב, השפלה, השרון, והשומרון.

לתחנה המרכזית הישנה של תל אביב עבר היסטורי מכובד וחשוב בתולדות הישוב: במלחמת העצמאות שימשה מקום יציאה ללוחמי ולנהגי השיירות לירושלים בדרכם להביא אספקה לתושבי ירושלים הנצורה. כארבעה ימים לאחר הכרזת המדינה, ב-18 במאי 1948 בשעות הצהריים כשהתחנה המתה מהמוני אנשים הופצצה התחנה על-ידי מטוסים מצריים. בהפצצה, נהרגו למעלה מ-40 איש ונפצעו למעלה ממאה, ולתחנה ולאוטובוסים נגרם נזק רב. בין ההרוגים 4 נהגי דן. בהפצצה נפגע בין השאר ונשרף אוטובוס קומתיים ששהה בתחנה ושימש את התחבורה הציבורית. גם לאחר קום המדינה, ידעה התחנה פיגועים: התחנה המרכזית הישנה הייתה מתחם הומה וצפוף ומטרה למספר פיגועי טרור: בשנים 2003-1968 בוצעו במתחם התחנה שישה פיגועי טרור של מחבלים ובהם נהרגו למעלה מארבעים אנשים ונפצעו רבים. הפיגוע הבולט היה ב-5 בינואר 2003, פיגוע התאבדות כפול, בו נהרגו 23 אנשים.

התחנה, שנראתה בתקופת הבריטים כמעט כמו מרכז תחבורה אירופי, הפכה לאחר קום המדינה, עם הגידול הענק במספר הנוסעים והאוטובוסים שעברו בה, למקום צפוף ורועש. כתוצאה מהגידול במספר הנוסעים שעברו בתחנה, מאות רוכלים פתחו חנויות קטנות ומזנונים ודוכנים מאולתרים במתחם התחנה וברחובות הצרים שהקיפו את המבנה הראשי (מבנה הטרמינל) ולא פעם חסמו את המעבר החופשי של הולכי הרגל. פחי אשפה עולים על גדותיהם, צחנה, רעש תמידי וזיהום עשן ופיח שנגרם ממנועי הדיזל של האוטובוסים והמוניות, צעקות סוחרים ומוזיקה רעשנית מדוכני הקסטות - כל אלה היו ממאפייני התחנה החל מסוף שנות ה-50 ועד כמעט לסגירתה בתחילת שנות ה-90. זכור ודאי ריח צחנת השתן הקבועה מכיוון השירותים שליד המעבר התת-קרקעי והקבצנים שתפסו מקומות קבועים במקומות אסטרטגיים כמו גם הרוכלים שעברו בין הנוסעים ומכרו "בייגלה חם" שתייה קרה" ואפילו עיתונים. מה שאמור להיות לב התחבורה הציבורית בארץ, עם דרכי גישה נוחות ונקיון מופתי דמה לשוק סואן במדינה לא מפותחת. כבר בשנות ה-50 היה ברור כי העומס בתחנה (ששטחה קטן יחסית) גדול וקיצוני וכי נדרשת הרחבת התחנה ושדרוג מקיף שלה או הקמת תחנה מרכזית אלטרנטיבית. גם לאחר שהתחנה פלשה אל הרחובות הסמוכים, היא לא הייתה מסוגלת לקלוט עוד את התנועה הסואנת של אלפי אוטובוסים ומאות אלפי נוסעים המגיעים ויוצאים. בסוף שנות ה-50 היה שטח התחנה בגודל של כ-10.5 דונם, עברו-נסעו בשטחה ביממה מאות רבות של אוטובוסים ומאות אלפי נוסעים. תוכנית לספח לתחנה 6.5 דונם של השטח שבין התחנה לבין דרך פתח תקוה לא יצאה לפועל בשל ריבוי בעלויות על השטח והעלות הגבוהה של הקרקע. בעיתונות של התקופה, בשנות ה-50 וה-60 וה-70, ניתן לקרוא תיאורים על מצבה העגום של התחנה המרכזית (הישנה) של תל אביב ועל הצורך להקים לה תחנת מרכזית אלטרנטיבית או תחנה מרכזית גדולה אחרת במקומה.

ב-1963 החל להתגבש פרויקט נדל"ני להקמת תחנה מרכזית חדשה ברחוב לוינסקי בדרום תל אביב שנקרא "התחנה המרכזית החדשה של תל אביב". בראש הפרויקט עמד היזם והקבלן אברהם פילץ והיו שותפים לו קואופרטיבים דן ואגד וגופים שונים. אבן הפינה לתחנה החדשה הונחה בדצמבר 1967. הוחל בבניית מבנה התחנה אך מסיבות שונות כלכליות ואחרות חלו עיכובים בהשלמתה. בתחילת שנות ה-80 רכש את הפרויקט הקבלן והיזם מרדכי יונה מבעלי חברת חפציבה ובנית התחנה החדשה הושלמה רק בשנת 1993 ונפתחה בטקס חגיגי מתועד ב-18 באוגוסט 1993.

לאחר פתיחת התחנה המרכזית החדשה תנועת האוטובוסים והמוניות עברה מהתחנה הישנה אולם נשארו בה מספר קווים של דן ושל אגד. ב-31 ביולי 2009 נסגרה התחנה המרכזית הישנה באופן סופי, לאחר שקווי האוטובוסים האחרונים של אגד שעוד יצאו ממנה לבת ים וחולון הועברו למקומות אחרים. ב-1995 צולם בתחנה המרכזית הישנה הקליפ הידוע: לשיר "התחנה הישנה" של להקת טיפקס וסולנה קובי אוז. במהלך שנות ה-2000, הרסו דחפורים את רציפי התחנה, ומה שנותר כיום מהתחנה המרכזית הישנה ההיסטורית, הוא מבנה הטרמינל שנבנה לפני 82 שנים. באוגוסט 2009 פורסמה תוכנית להקמת מבנה חדש לבית הספר "מנשר לאמנות" בבניין הטרמינל אך זה לא יצא בסוף לפועל. במשך מספר שנים עמד מבנה הטרמינל בתחנה המרכזית פרוץ ושומם והפך למקום לינה ומפגש של פרוצות, סוחרי סמים, נרקומנים והומלסים. לאחר סגירתה של התחנה פעלה במבנה התחנה וברחבת הרציפים קבוצת אמנים וקיימה במקום פעילות קהילתית ואמנותית.

בשנים האחרונות מבנה הטרמינל שופץ והפך כאמור לנקודת משטרה ולצדו באותו מבנה פועל מרכז קהילתי או גן או מעון ילדים וברחבת הבניין היכן ששכנו בעבר הרציפים הוקם גן ציבורי ובו מדשאה. לא רק מבנה הטרמינל עבר שינוי, גם מתחם התחנה המרכזית הישנה עובר בשנים האחרונות שינוים. מוקמים במקום מגדלי משרדים ודירות והמקום משנה פניו. מבנה טרמינל התחנה הוא בעל ערך וחשיבות היסטורית בתולדות הישוב ובתולדות התפתחות התחבורה בארץ, ולהבנתי הוא ראוי לשימור ובשום אופן אין להרוס את המקום. המקום ככל הידוע לי, לא מוכרז כמבנה לשימור משום מה. רצוי שלפחות יוצב בחזיתו שלט מורשת שיספר את סיפורה ההיסטורי של התחנה. ייתכן כי קיים שלט כזה. ביקרתי בימים אלה במקום לא הבחנתי בשלט מורשת.