"עת לעדכן את 'קיר הברזל'" היא כותרת מאמר מערכת מעמיק ומעניין של יוסי אחימאיר, עורך כתב העת "האומה"1, הקובע תובנה שנובעת לדעתו מהמצב הביטחוני הקשה אליו נקלענו כתוצאה מהתקפת 7 באוקטובר 2023, ולכן -
"כשהשנאה ליהודים כל כך יוקדת, כשתאוות הרצח כל כך בוערת, כשהרצון לחסל את מדינת היהודים כל כך עז - כנראה גם 'קיר הברזל' הז'בוטינסקאי אינו מספק עוד תשובה הולמת. התפיסה מלפני מאה שנה אומרת, שאם נהיה חזקים ברוח ובכוח, יבינו לבסוף אויבינו שאין עוד טעם לניסיונותיהם להסתער עלינו. זוהי תפיסה שאיננה יורדת לעומק המנטליות הדתית-שיעית, לפיה אין לחדול מהניסיונות לטבוח ב'כופרים' היהודיים, לשים קץ למדינתם. לחיי אדם אין ערך... [לפיכך - ] מכאן ואילך תפיסת 'קיר הברזל' המעודכנת פירושה יהיה ערנות מתמדת, התעצמות גוברת - ותמיד להנחית מכה מוקדמת כאשר מתגלים סימני תוקפנות מתקרבת. כך היה במלחמת ששת הימים. מאז אנו מגיבים לתוקפנות ומאוימים ב'נקמנות'. במילים אחרות: עלינו להפתיע את האויב ולא שהוא יפתיע אותנו." עד כאן הציטוט של מאמר המערכת.
כשהיהודים היו מיעוט זעיר מול רוב ערבי לעניות דעתי - כותרת המאמר חוטאת לכוונתו של ז'בוטינסקי, כפי שאבהיר להלן, שכן עקרונות "קיר הברזל" מעולם לא מומשו עד כה מהסיבות שיפורטו בהמשך, ואי לכך ניתן וצריך לממש אותם כלשונם ולא לעדכן או לתקן אף פסיק בעיקרון זה כפי שניסח אותו ראש בית"ר לפני מאה שנים. עיקרון זה מתגלה כנכון ומוצדק מאוד בימינו ואפילו נכון עוד יותר מאשר בתקופה בה נכתב המאמר, כאשר בארץ ישראל משתי גדות הירדן היוו אז היהודים מיעוט זעיר לעומת רוב ערבי גדול, ברחבי השטח שהובטח ליהודים על-ידי חבר הלאומים בוועידת סן רמו, בכתב המנדט ובסעיף 80 של מגילת האו"ם.
2 גם לפני מאה שנה, כשנכתב "קיר הברזל", שנאת הערבים ליהודים ותאוות רצח יהודים בערה בהם באותה מידה. מעשי הטבח הטרוריסטיים מ-1920 עד ימינו יעידו על כך. אולם דווקא המנהיגים שראו עצמם כתלמידי ז'בוטינסקי לא רק שלא קיימו את עקרונות "קיר הברזל" אלא אף פעלו בניגוד לעקרונות הללו, שכללו לא רק את התפיסה לפיה "אם נהיה חזקים ברוח ובכוח, יבינו לבסוף אויבינו שאין עוד טעם להסתער עלינו"
3. זאב ז'בוטינסקי ידע היטב כבר אז, לפני מאה שנים, ואף הדגיש בכתביו על האיסלאם
4 את "עומק המנטליות הדתית לפיה אין לחדול מהניסיונות לטבוח ב'כופרים' היהודיים, לשים קץ למדינתם כי לחיי אדם אין ערך",
5 מה שנחשף גם בפעולות הטרור בימינו ובמיוחד ב-7 באוקטובר 2023.
הערבים: ערי גוש-דן - "התנחלויות" ""קיר הברזל" של ז'בוטינסקי כלל באמת לא רק את הצורך בכוח ורוח חזקים, אלא גם אותה "ערנות מתמדת, התעצמות גוברת, ותמיד להנחית מכה מוקדמת כשמתגלים סימני תוקפנות מתקרבת", כפי שדורש בצדק אחימאיר
6 - "רק כאשר הערבים ייווכחו שפתרון בעיית הריבונות על הארץ אינו תלוי בהסכמתם הם יסכימו להסדר... ועד אז - כל הניסיונות לנהל משא-ומתן על הסכם פוליטי יהודי-ערבי הם ניסיונות-שווא ומזיקים".
7 ואכן, העיקרון הראשוני להצלחת "קיר הברזל" היה - "קיומו של כוח כזה בארץ ישראל שלא יושפע בשום פנים ואופן על-ידי לחצם של הערבים... כלומר - הדרך היחידה לפִתרון היא הסתלקות מוחלטת מכל ניסיונות ההסכם בהווה", כל עוד הערבים לא הצהירו בפומבי, גם אם לא מרצון - על הכרתם בזכות היהודים להתיישב בארץ ישראל
8, וכל עוד אפילו מנהיגי הימין - מנחם בגין, יצחק שמיר ובנימין נתניהו מציעים לערבים הצעות על אוטונומיה או "מדינה-מינוס", ונכונים לדון בהסכם בטרם הצהירו אויבינו על הכרתם בזכות הריבונות היהודית על המולדת ההיסטורית - אין ולא יהיה צל של סיכוי להקמת קיר ברזל אמיתי.
9 ברור שכאשר הערבים מכנים בשם "התנחלויות" את ערי גוש-דן ויישובי צפון הנגב - הדבר מחזק את התובנה שהערבים רואים את כל שטח המדינה כשטח המחייב ריבונות ערבית ללא נוכחות יהודית. "כל עם-ילידים נלחם במתיישבים כל עוד קיים זיק של תקווה להיפטר מסכנת ההתיישבות הזרה", מסביר ז'בוטינסקי, "כך נוהג כל עם נבון ונורמלי, וכך ינהגו ערביי ארץ ישראל כל עוד מקנן בליבם ניצוץ של תקווה שיעלה בידם למנוע את הפיכתה של 'פלשתינה' לארץ ישראל".
10 בצדק רב מביע העורך אחימאיר את דאגתו הרבה מהמצב הפנימי בישראל "המתבטא בקוצר הרוח של חוגים שקשורים ב'מחאות' שקדמו למלחמה ושיסעו בנו, ובטרם הסתיימה המלחמה חוזרים הללו ומשמיעים קולות של פלגנות בניסיון להחליש את השלטון וקבינט המלחמה, ובכך לרפות את ידי הלוחמים בחזיתות, כך שגם בשעתה הקשה, האומה מתקשה לשמור על אחדות, וזאת נוכח פעולות הגבורה ומעשי ההקרבה של לוחמינו הגיבורים, בני כל העדות, כל הדעות, כל המקומות, בסדיר, בקבע ובמילואים. לוחמי צה"ל מהווים מופת של אחווה עילאית ולוואי שישרו מרוחם גם על מחרחרי הריב הפנימי בעורף"
11.
ואכן מצב פנימי רעוע זה המתואר לעיל - זו בדיוק הבעיה המונעת את מימוש הקיר הז'בוטינסקאי, הדורש מכל הישראלים להציב קיר ברזל של אחדות מול הערבים כאמור לעיל.
ערכי איזנקוט והערך העליון של ז'בו במאמר המערכת משבח אחימאיר את דברי גדי איזנקוט, הרמטכ"ל לשעבר, שהבטיח לקדם סולידריות וערבות הדדית כערכים מרכזיים ביכולת שלנו לכונן עתיד משותף של המדינה".
12 ז'בוטנסקי ותלמידיו הנאמנים מצדדים קודם כל ולפני כל הערכים האחרים בערך היסוד הציוני המתבטא במוסר של קיר הברזל שמשמעו - העתיד המשותף הזה ייכון רק בתנאי שנשכיל להיות מאוחדים כולנו כאחד סביב ההבנה כי "אין העולם שייך רק לאלה שיש להם יותר מידי קרקע, כמו שיש לכל מדינות ערב, אלא גם לאלה שאין להם ולא כלום. הפקעת חבל ארץ מעם בעל אדמות רבות כדי להכין בית לעם נע-ונד במולדתו ההיסטורית - מעשה של צדק הוא. ואם העם בעל האדמות הרבות איננו רוצה בכך (וזה דבר טבעי בהחלט) - יש להכריחו לכך. אמת קדושה, שלמען הגשמתה הכרחי שימוש בכוח - איננה פוסקת מלהיות אמת קדושה. על כך מבוססת היום עמדתנו היחידה כלפי ההתנגדות הטרוריסטית הערבית. ועל הסכם נדון רק כאשר הם יהיו מוכנים ויבקשו לדון בהסכם".
13 עד אז - יוקם קיר ברזל של אחדות וחוסן לאומי בינינו לבינם.