אני סולד מדברים שאמר השר החרדי יצחק גולדקנופף, שלא מצא קשר בין המלחמה לבין הממשלה. אם כן מניין הוא נוטל לעצמו היתר מוסרי להשתתף בהכרעות שהן חיים ומוות לנכדותינו ולנכדינו, שצאצאיו אינם נמנים עליהם (זה לא חל כמובן על הדתיים הלאומיים). אם זו עמדתו כי אז עצם השתתפותו במלאכת הממשלה היא מעשה של הונאה ציבורית, ממש נבלה. שכניו הפוליטיים שרי ש"ס משה ארבל ויעקב מרגי ביטאו זאת יפה ממני. הכיצד לאחר מה שעבר על העם היהודי מאז 7 באוקטובר לא קמו צעירים חרדים ביוזמתם-הם וביקשו להצטרף למאמץ הלאומי עוד בטרם נתבעו לכך מטעם הממלכה? על אחת כמה וכמה שהממשלה תובעת - ראו דברי הטעם של הרמטכ"ל הרצי הלוי הערב - והם החרישו ואטמו אוזנם משמוע. איני טורף חרדים ולא זולל של סיעת יהדות התורה. איני בא לדרוש מייד שוויון מלא וצודק. תיקון העולם נעשה בדרך כלל בתהליך. אפילו בתהליך ממושך. ברור לי כי איש מצאצאיו של הח"כים החרדים ישראל אייכלר או משה גפני אינו יכול לקום ולהצטרף לפלוגה המבצעית ביחידה המובחרת עליה מפקד במילואים נכדי. שוויון מלא? מיד? לא. אבל צעד ראשון משמעותי בכיוון זה לא רק אפשרי אלא גם חיוני. על זה אסור לוותר כאן ועכשיו. יאיר לפיד ואביגדור ליברמן מבינים זאת היטב, ונותנים לכך ביטוי בהיר, ובני גנץ וגדי איזנקוט וגדעון סער חייבים לדעת כי אם לא יכפו על בנימין נתניהו מהלך של ממש ולא רק פטפוט - אנו נחזור בהמונינו, ממש בהמונינו, לרחובות. אין כפרה על שאננות זדונית כזאת. בניגוד לקהלת, "מה שהיה (לא) יהיה.".