בשביל המוליך אל הרחוב מהבית מספר 57 שבו התגורר המשורר חיים נחמן ביאליק ברמת גן - פוסע לאיטו רומי גולדהמר בן ה-75, משקפי שמש לעיניו וכובע קסקט לראשו, על כתפו תיק עשוי מבגד של מכנס אליו מוצמדת חגורה עשויה משקיות ניילון רבות - דוחף עגלה ועליה שק אוכל המכיל קטניות כמו דורה וחתיכות קטנות של לחם ולצידו פוסעת גם כלבתו הנאמנה "עזובית".
רומי מוכר לעוברים ושבים ברחוב זה, שכן מזה עשר שנים מדי יום, בשעה הקבועה, בימי גשם ושמש וגם בחגים הוא מאכיל את היונים. הוא צועד על המדרכה לכיוון רחוב ז'בוטינסקי, נוטל חופן קטניות בידו וכ"ספתח" משליך אותו על המדרכה. ברגע זה נחיל של יונים מכסה את המדרכה להנאת הצופים שמצלמים את התופעה. הוא חוצה את רחוב ז'בוטינסקי ועוצר במתחם שמול קולנוע "רמה" לשעבר ולכאן היונים מגיעות מכל עבר ועסוקות באכילה.
שר, מנגן ומשווק בכיכר אורדע "אני איש לא קונבנציונלי", מעיד רומי על עצמו ומוסיף: "לא אוהב ללכת בדרכים סלולות, אוהב ליזום", ואכן כיזם, המציא פטנט "אטם לכל סיר" בו השקיע חצי מיליון שקל. ב-2011 עבר משכונת פלורנטין להתגורר ברמת גן, קיבל את אישור העירייה לנגן ולמכור מזון יונים ולשווק את "אטם לכל סיר" בכיכר אורדע שהפכה לכיכר היונים. הוא מספר: "פעילותי הפכה ללהיט. אימהות באו עם ילדיהן, שמים תרומה ומקבלים שקית להאכלת היונים. נתתי הצגת רחוב, שרתי וניגנתי על גיטרה ומפוחית פה.
יום אחד בא אליי איש דתי ואמר ליֻ; 'היונים פנו לאלוהים ושאלו למה אתה לא דואג לנו לאוכל ואז אלוהים שלח אותך'. מאז הצבתי לי משימה ומרגיש צורך פנימי להאכיל את כ-5,000 היונים והן מצפות ממני להאכיל אותן מדי יום בשעה שתיים בצהריים. הן מגיעות לכאן מגבעתיים, מבני- ברק ומכל האזור. צבען כחול, ירוק, שחור וחום. קשה למצוא ביניהן יונה לבנה אחת. פרנסי העיר רמת-גן אסרו עליי להמשיך את האכלת היונים בכיכר אורדע וכאמור עברתי למתחם שמול קולנוע "רמה" לשעבר".
כתינוק ניצל בנס רומי גולדהמר נולד בדצמבר 1948 בעיר ברי שבאיטליה להוריו אלפרד ומרים כילד אמצעי לשתי אחיותיו. המשפחה הגיעה לארץ ב-1949 והתגוררה תחילה בשטח הגדול ביפו. האב עבד כחשמלאי והאם תופרת שעבדה בבית הספר לאחיות בבית חולים קפלן.
רומי התינוק ניצל בנס. הוא מספר: "בהיותי בן ארבעה חודשים סברה אמי, כפי שנהוג היה באירופה, כי יש להסתפק בהזנת התינוק בחלב אם בלבד. אבל כאן בארץ הייתי זקוק גם למים שלא ניתנו לי והתייבשתי. נלקחתי לבית החולים ביפו על-ידי אימי אליה הצטרף גם אחד מהשכנים רב במקצועו ולאורך כל הדרך לבית החולים הניח את ידו על ראשי והתפלל לשלומי. בבית החולים הצילו את חיי".