"כנף ציון" הוא מטוס בבעלותי. כאזרח יש לי בו 1 חלקי תשעה מיליון מניות. לידתו בחטא. הוא נועד להטיס את בנימין נתניהו ופמלייתו בתנאי מותרות שמעידים על רקב מוסרי. בוודאי בעת מלחמה. בימים אלה יציבו בו עשרות אנשים ושטיח אדום ומזונות. אימון לקראת היום בו ביבי ושרה יטוסו בו. ראש ממשלה, שבנו עושה על חשבוננו מעבר לאוקיינוס האטלנטי בעת מלחמה, מסוגל גם לזה.
מדהים עד כמה קהו וכהו חושיו, שאינו מבין כי יש לו אינטרס אישי, פוליטי, לבטל את האירוע בעוד נכדותינו ונכדינו שבמילואים נכנסים ליום השרות ה-139 שלהם בחזית הדרומית והצפונית. האטימות הזאת מכוערת לא פחות מאשר הבזבוז.
אני קורא למיכל וליצחק הרצוג להכריז כאן ועכשיו כי רגלם לא תדרוך על כבש המטוס המסמל את השחיתות הזאת. והאמת? זה הרגע לייחל ל-Deus ex Machina . מי ייתן ובשעה בה המטוס חונה על המסלול ואין בו נפש חייה תצא אש מן השמים ותשים קץ לביזיון. אני לא אתבע פיצוי על שריפת חלקי בבעלות עליו.
"איש בחטאו יומתו" הנביא התבטא כי "איש בחטאו יומתו", וגם ההפך נכון. אין צורך להזכיר כי חטאיו המילוליים של בצלאל סמוטריץ' רבים. איש בעל השקפת עולם נוראה. אך גם ההפך נכון. האזנתי הלילה לדברי התוכחה אשר השמיע באוזני הציבור החרדי המסרב להתגייס לצה"ל גם בימים אלה של מלחמה ושכול וניצחון.
אומנם סמוטריץ' נושא באחריות לפרק האחרון במסכת המזוהמת של התנהלות החרדים. זה עתה העביר להם עוד כסף ועוד כסף ועוד כסף, שיילוקים. ובכל זאת מצאתי משב רוח רענן בדבריו. הגיוס אינו רק צורך אלא זכות, הטיח באוזניהם. רשמנו לפנינו לזכותו. מה שמגיע - מגיע.
הממשלה נגד ביטחון המדינה נדב אייל הביא היום בידיעות אחרונות תיאור מדאיג של פגיעה בשלטון החוק. שרות בתי הסוהר החל להערים קשיים על פגישת חוקרי השב"כ עם טרוריסטים יהודים כלואים. עד כה ארגון המפגשים האלה היה עניין טכני בלבד. מי לדעתכם מגונן על הטרוריסטים היהודים מפני חקר האמת? כן, נכון מאוד. וזו כמובן פגיעה לא רק בשלטון החוק אלא גם בביטחון המדינה.
כרור ששרות בתי הסוהר ממנו הדיח איתמר בן-גביר את הנציבה קטי פרי הכחיש את הידיעה. למי אתם מאמינים? שוב אותה תשובה: "כן, נכון מאוד."
רונן ברגמן, כה לחי ד"ר רונן ברגמן נמנה על צוות של עיתונאים ב"ניו-יורק טיימס" אשר זכה בפרס ג'ורג' פולק לעיתונות. הפרס שני בחשיבותו מיד לאחר הפוליצר. אני מקווה כי גם זה לא יאחר לנחות בארון הגביעים של ברגמן.
אני מכירו מאז היותו נער. יותר מ-35 שנים. אז נסע מטעם "העולם הזה" למצרים וקיפד כמעט את חייו ובא להתראיין ב"ערב חדש". גם כתבנו ביחד את "הבור". הוא הישראלי הראשון המשמש ככתב קבוע במערכת העיתון המכובד בעולם (גם בידיעות אחרונות). כה לחי.