"כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ ל-ה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם" (שמות ל', י"ב). שאלה למחשבה: מדוע נאמר בלשון יחיד "רֹאשׁ" כאשר מדובר על "בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" ברבים ולא נאמר "ראשֵי"? יש הצעות רבות לתשובות. אפשר לומר שהמילה "רֹאשׁ" היא שם עצם קיבוצי, וברור שהכוונה לראש של כל אחד וכל אחת מעם ישראל. הפירוש המועדף עלי הוא שכל עם ישראל הוא כגוף אחד גדול שיש לו "רֹאשׁ" אחד. הגוף מורכב מִתאים רבים, שֶׁכּל "תא" הוא אחד מהעם. כפי שכתב רבי שניאור זלמן בורוכוביץ' המכונה "האדמו"ר הזקן", בספר התניא פרק ל"ב, העוסק בנושא אהבת ישראל: "במהות הפנימית, כל ישראל הם כאדם אחד המורכב מרמ"ח איברים שונים. וכפי שכתוב בירושלמי (נדרים פרק ט', הלכה ד') ש"כל ישראל גוף אחד הן". כלומר, בשורש, במקור נשמות ישראל, כל ישראל הם איש אחד..." יהודי צריך לדעת שהוא תלוי בזולתו, כמו שבגוף לכל איבר יש תפקיד שונה וכל האיברים נחוצים וחשובים. לדוגמה: הרגליים צריכות לדעת שהן מקבלות מהראש הוראה ללכת. ואף הראש צריך לדעת שעליו להתאחד עם האיברים האחרים כי בלעדיהם הוא לא יכול להתקדם. המן זיהה נקודת חולשה בעם ישראל: "וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם" (מגילת אסתר ג', ח'). אסתר תיקנה את הפירוד באומרה למרדכי: "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי, וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן..." (מגילת אסתר ד', ט"ז). על כל יהודי העיר שושן להתאחד ולצום להצלחתה של אסתר ולהצלתם. וכתוב: "וּשְׁאָר הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ נִקְהֲלוּ וְעָמֹד עַל נַפְשָׁם..." (מגילת אסתר ט', ט"ז). היהודים התאספו ביחד כדי להילחם על חייהם. האויבים אינם מבדילים בין יהודי ליהודי, לא אכפת להם מה הן עמדותיו הפוליטיות, האם הוא "שמאלני" או "ימני", לא משנה להם האם הוא דתי או לא - מבחינתם כולנו יהודים. בוודאי חשוב שנכבד את ההבדלים הללו ונתאחד. החיילים לוחמים זה לצד זה ומסתדרים מצוין, כי הם החליטו להניח לכל ההבדלים ולהיות כולם "כאיש אחד בלב אחד". לאורך ההיסטוריה האחדות עזרה לעם ישראל לשגשג בעיתות שקט ובעת צרה - לעמוד מול האויבים. ניתן להמשיל זאת לאגודת ענפים - אגודה שלמה קשה לשבור, אך כל ענף בפני עצמו אפשר לשבור בנקל. כך גם עמֵנוּ - כוחנו באחדותנו! דַּי! / עדנה ויג דַּי! יֵשׁ לוֹמַר לְכָל דִּבּוּר מְפַלֵּג וּמַר. כְּדַאי לֹא לְהָקִים בֵּינֵינוּ חוֹמָה, אֶלָּא לִיצֹר עֲבוּרֵנוּ חִבּוּר שֶׁתָּמִיד שָׁמַר עָלֵינוּ מִפְּנֵי אוֹיְבֵינוּ. אִם אָנוּ מְפֻלָּגִים אוֹיְבֵינוּ מִתְמוֹגְגִים, אַךְ כְּשֶׁאָנוּ בְּיַחַד הָאוֹיֵב יוֹדֵעַ פַּחַד. דַּי! לְכָל דִּבּוּר שֶׁאֵינוֹ מְחַבֵּר, וּוַדַּאי יָכוֹל לָחוּל שִׁפּוּר כְּשֶׁזֶּה עִם זֶה נְדַבֵּר - עַל כָּל הַקְּשָׁיִים בְּיַחַד נִתְגַּבֵּר.