לאחר קריאת פרשת השבוע 'כי תשא', נקרא בבתי הכנסת את ה'הפטרה' המרתקת המספרת את סיפור מאבקו של אליהו הנביא בנביאי האליל שהיה מכונה ה'בעל'. בהפטרה מסופר על פגישת אליהו הנביא עם המלך הרשע אחאב, שנטה אחרי נביאי הבעל: "ויהי כראות אחאב את אליהו, ויאמר אחאב אליו האתה זה עוכר ישראל, ויאמר לא עכרתי את ישראל כי אם אתה ובית אביך בעזבכם את מצות ה' ותלך אחרי הבעלים, ועתה שלח קבץ אלי את כל ישראל אל הר הכרמל ואת נביאי הבעל ארבע מאות וחמישים ... וישלח אחאב בכל בני ישראל ויקבץ את הנביאים אל הר הכרמל, ויגש אליהו אל כל העם ויאמר, עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים - אם ה' הא-להים לכו אחריו, ואם הבעל לכו אחריו!" המסר החד והנוקב של אליהו הנביא מובן היטב - לא ניתן להצהיר על אמונה בה', והשתייכות לעם ישראל ולתורתו, ויחד עם כך להאמין "גם" בדברים הסותרים ומתנגדים לתורת ישראל. וכפי שהאריך הרבי להסביר (ליקוטי שיחות חלק א, עמ' 173), שזוהי זעקה נוקבת לכל אחד מאיתנו, כאשר אדם חושב שאם יקצר בתפילה או יוותר על שיעור תורה קבוע, כדי להספיק יותר להרוויח לפרנסתו - הרי בכך שהוא מבטא שהוא אומנם מאמין בה', אבל מאמין "גם" שהטבע הוא הנותן לו את הצלחתו ופרנסתו. ועל כך זועק אליהו הנביא "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים" - אם הנכם מאמינים בהקב"ה, ש"הוא הנותן לך כוח לעשות חיל", וממנו הפרנסה וההצלחה, איך ניתן לחשוב ש"גם" דבר המנוגד לעבודת ה' יביא הצלחה?!... אך עדיין, סגנון הכרזתו של אליהו הנביא, תמוה הוא לכאורה: הכיצד ניתן לעמוד מול רבבות בני ישראל, ולומר להם במילים בוטות שכאלו "אם הבעל - לכו אחריו"!? כביכול, הדבר תלוי בבחירתכם - אם תחליטו חלילה, שהבעל הוא הא-ל שלכם = עליכם לעזוב לגמרי את אמונתכם היהודית בה', חלילה וחס, ולהאמין לגמרי באליל! האם אליהו הנביא חלילה 'עודד' יהודים שהושפעו מנביאי הבעל לעזוב את אמונתם היהודית? כיצד לקח על עצמו אחריות נוראה שכזאת, שמא יהיו יהודים ש"ישתכנעו" מדבריו ויחליטו שכביכול יש להאמין אך ורק בעבודה זרה?! כ"ק הרבי התייחס פעם לנושא זה, וענה על כך במילים קצרות ומאירות: לאליהו הנביא היה ברור ונהיר ללא כל ספק קל, שאם יעמיד בפני יהודי, גם יהודי שנראה כ'רחוק' ביותר מיהדותו, את השאלה האם הוא קשור אך ורק לאלוקי ישראל, או אך ורק לעבודה-זרה - לאותו יהודי לא תהיה כל התלבטות והוא יכריז מיד "ה' הוא האלוקים"! כפי שקובע הפתגם החסידי הידוע של אדמו"רי חב"ד - "יהודי אינו יכול ואינו רוצה להיות נפרד מאלוקות!" לכל יהודי יש בתוכו נפש אלוקית שהיא חלק א-לוה ממעל ממש, ולכן גם אם יכריז חלילה שאינו מאמין ואינו רוצה, אין זו אלא 'הצגה' כלפי חוץ, וברגע האמת, כאשר תעמוד בפניו הבחירה לכאן או לכאן, תתגלה פנימיותו ויתגלה רצונו האמיתי, שאין הוא מסוגל כלל לעזוב את האמונה והקשר העמוק לקדוש-ברוך-הוא. לכן, כאשר עמד אליהו הנביא בהר הכרמל מול עם ישראל כולו, הוא לא 'לקח סיכון' שאולי חלילה יהיו כאלו שיחליטו ללכת אחר הבעל; להפך, הוא ידע שההכרזה שתשפיע יותר מכל על כל יהודי לחזור לאמונתו בה' בלבד היא ההכרזה "אם הבעל - לכו אחריו!" כאשר יהודי יבין שלהיות מחובר "קצת", "גם", או "לפעמים", בדברים אחרים הנוגדים את הקשר לה' ולתורתו, פירושו של דבר חלילה להתנתק מהקב"ה - לא יוכל היהודי לסבול זאת לרגע; מיד יכריז מעומק נפשו שהוא דוחה לגמרי את כל אותם עניינים, והוא רוצה להיות קשור רק לדבר אחד - ל"ה' הוא הא-להים".