איך השתנתה בעקבות הצהרה אחת המנגינה, איך השתנו בן רגע קשיות המילים, איך השתנו בן רגע סוגי השאלות, איך השתנו בעקבות הצהרה אחת הניבים, מניבים צמחוניים הפכו לניבים טורפים, איך הליטופים התחלפו בעקבות הצהרה אחת לחספוס גס, איך כפפות המשי היו לכפפות אגרוף, איך. זה היה שיעור מצוין בהבנת התקשורת הישראלית, שיעור ממנו היה ניתן ללמוד מהי תקשורת מגויסת, מהי תעמולה, מהי פוזיציה נטולת רסן.
מהרגע בו הכריז גדעון סער על החלטתו להיפרד מ"המחנה הממלכתי" הוסרו כל ההגנות, שוחררו כל החסמים, הותרו כל הרצועות, תיבת האתרוג נפרצה והאתרוג השמור היה למשל ולשנינה. האיש שחובק, נעטף, הפרח המוגן עד בלי די גדעון סער, איבד את כל האהדה, האהבה, ההגנה, ברגע שהחליט להצטרף לאיש המוחרם, המנואץ, המקולל, השנוא על מובילי הדעה והאוחזים במוקדי הכוח, ראש הממשלה בנימין נתניהו.
מביך ומצער מאוד היה לראות איך שגלגל מסתובב לו. גדעון סער הוצב חשוף בצריח, עוד רגע ישפכו עליו קיתונות הזעם של חרון האל הפוליטי, יטילו עליו את האחריות "להישרדות", "להצלת", האיש ההוא, שנוא נפשם. מכונות הרעל כבר טענו את טילי השנאה טרם שיגורם, מעתה לא גדעון ייקרא כי אם "ביביסט" יהיה שמו כאות קין על מצחו.
השיעור אותו מעבירה התקשורת את עם ישראל הוא שיעור מדכא, שיעור ידוע מראש, שיעור אותו למדו על בשרם איילת שקד, נפתלי בנט, ניר אורבך, עידית סילמן וכל מי שהפנה עורף לערכי הימין, לראש הממשלה, כל אלה היו לחביבי התקשורת, זכו לראיונות מחבקים, לאמבטיה של אמפתיה, עברם "הפשיסטי, הגזעני, הלאומני, המשיחי ההזוי, הקיצוני" נמחק בעקבות מעבר אחד, אפילו את ראשות הממשלה העניקו לפוליטיקאי ולו מפלגה בת שישה חברי כנסת, כולל הוא עצמו.
אחרי טבח שבת שמחת תורה ראוי היה לערוך חשבון נפש לאומי, החל בראש הממשלה וממשלתו, עבור דרך הרמטכ"ל ומטכל"ו, אנשי זרועות הביטחון השונים, מחוללי השסע הנורא ומעודדי הסרבנות, מפצלי העם, מחלישי הרוח ומסכני החוסן הלאומי. נדמה כי גם התקשורת הישראלית המוטה באופן מחריד, ראוי היה לה שתערוך חשבון נפש ובדק בית על תרומתה להשחתה הפוליטית ולהפצת הפלגנות והשנאה בין חלקי החברה הישראלית.
התקשורת תובעת ודורשת בצדק שכולם יישאו באחריות על שהתחולל בטבח שבת שמחת תורה, אך מה עם חלק הארי של אנשי התקשורת אשר חלקם אינם אלא פוליטרוקים דרגה ח', תועמלנים מטעם ודוברי חצר, אשר במעשיהם גרמו לנזק עצום בהתפוררות החברה הישראלית, פגעו פגיעה אנושה במרקם ובאיזונים בין חלקים בחברה הישראלית.
גדעון סער, כמו עידית סילמן בשעתה, חש מיד עם חבריו לסיעה את נחת זרועו, ארס מקלדתו, ציניותו המושחזת של מי שעד אתמול כתר כתרים לראשו והגן בעוז רוח עליו. שוב יהיה מושא ללעג בתוכניות סאטירה חד-צדדיות. גדעון, נא דאג לציד כבר אתמול את חברי מפלגתך ואתה בראשם. הצטייד באפוד קרמי חסין מתקפות ביולוגיות, בקסדה עמידה בפני טילים, הישאר עם אוהביך קרוב לממ"ד, אתם כבר חוטפים. אוהבים הפכו לאויבים.
גדעון סער הצטרף לקבינט הביטחוני. יש לי תקווה אמיתית כי גם חבריו למפלגת "המחנה הממלכתי", הרמטכ"לים לשעבר, בני גנץ וגדי איזנקוט ימשיכו להיות חלק מקבינט המלחמה בדרום והמלחמה הצפויה בצפון. עם ישראל זקוק לממשלה רחבה, למען הניצחון, למען הקיום היהודי בארץ המובטחת, למען המחר.
