חז"ל נהגו לומר "כשנכנס אדר מרבין בשמחה", אולם נשאלת השאלה לאיזו שמחה בדיוק התכוונו. העובדה שבימים אלה תקציב האוצר למשרד השיכון גדל בעוד מיליארד שקלים עבור דיור מוזל בפריפריה הינה מבורכת לכשעצמה. ניתן יהיה לרכוש דירות במחיר של כ-800 אלף שקלים, ללא ספק תקציב בר-השגה עבור רוב בתי האב בישראל. גם איני מסכים כלל ועיקר עם המקטרגים הטוענים שחלק נכבד מהרוכשים יהיו משפחות חרדיות. ככלות הכול, גם הם אזרחי המדינה וגם להם מגיעה קורת גג כמו לכל אזרח אחר. אולם, וזה אולם גדול, מה שמטרידה אותי היא העובדה שבסופו של יום אין מדובר בפתרון ישים עבור חלק נכבד ממשרתי המילואים שלחמו במהלך החודשים האחרונים בעזה ובגבול הצפון. אם המדינה באמת חפצה בשיקום הפריפריה, בחזרה הביתה של כ-200 אלף עקורים (יש האומרים שהמספר גדול אף יותר) עליה להעניק פתרונות ישימים גם עבורם, כמו גם עבור אלה שנשאו בנטל הלחימה והקיזו את דמם למען המדינה. למען הצדק ההיסטורי, אין זה הפעם הראשונה שממשלה בישראל מנסה להתניע את יישוב הפריפריה באמצעות סובסידיות כאלה או אחרות. בעבר הרחוק היו אלה ממשלות מפא"י, המערך ומפלגת העבודה על גלגוליה השונים שהמציאו את רעיון ההטבות דוגמת הלוואות ומענקי מקום, כמו גם הנחות במיסוי. גם ממשלות הליכוד שבאו אחריהן דגלו בנוסחה דומה, זאת מתוך תקווה שזוגות צעירים ומשפרי דיור, כולל אקדמאים ויוצאי צבא, יזרמו בהמוניהם למרחבי הגליל והנגב. בפועל ההצלחה של הטבות אלה התבררה כשנויה במחלוקת. האוכלוסיות החזקות לא זרמו לפריפריה בהמוניהן, ומתוך אלה שכן הגיעו, היו רבים שניצלו את ההטבות ובהמשך בחרו לחזור אל מדינת תל אביב ויתר חלקי מרכז הארץ. לטעמי, ועל-מנת להתניע כפי שצריך את שיקום הפריפריה, יש להניח בצד את נושא הסובסידיות וההטבות, וללכת על איכות. ואיכות פירושה השקעה אסטרטגית של המדינה בתשתיות תעסוקה, תחבורה ואיכות חיים בפריפריה. הצעתי כבר בראשית ימי הלחימה, ואני מציע כעת ביתר שאת, להעניק לכל מי שהשתתף בקרבות, בין אם כלוחם פעיל ובין אם כתומך לחימה, חלקת קרקע בפריפריה זאת תוך דגש על אותם אזורים שנפגעו קשות, דוגמת הנגב המערבי והגליל העליון. בד-בבד על המדינה לסייע לאותם יוצאי צבא גם במימון הקמת ביתם, זאת באמצעות הלוואות מקום שיהפכו בהמשך למענקים כעבור כך וכך שנים. על כן, ומבלי להוריד כהוא זה את הערך של "עניי עירך קודמים", שבא לידי ביטוי מובהק בהעברת מיליארד שקלים מהאוצר למשרד השיכון, השיקום האמיתי של הפריפריה לטווח הארוך לא יהיה באמצעות דיור מוזל מסובסד כזה או אחר, אלא באמצעות מהלך ארוך טווח של השקעה באוכלוסיות חזקות שיגיעו לשם. ואם באוכלוסייה החרדית עסקינן, אזי אין לי צל של ספק שגם היא תהנה כהנה וכהנה כתוצאה מיצירת רבבות מקומות תעסוקה מובילים ושדרוג תשתיות התחבורה ואיכות החיים, מה שישלב אותה ככפפה עם האוכלוסייה הכללית ויחזק את המסר החברתי של אחדות העם, וכן מסר כלכלי שהמדינה תדאג לחלוקת יחידות קרקע לכול מי שנטל חלק במלחמה בדרום ובצפון. מסר שלו כולנו נזקקים בימים אלה כאוויר לנשימה!