"העדנה" שהייתה מנת חלקה של הקונספציה ובעצימות גבוהה, עם חזרתה למרכז השיח הציבורי בישראל בעקבות מחדל ה-7 באוקטובר 2023, מיוחסת בו-זמנית הן לדרג הצבאי-ביטחוני והן לדרג המדיני, בהקשר למידת האחריות הישירה ו/או העקיפה להפתעה האסטרטגית שהנחית החמאס על ישראל בחג שמחת תורה תשפ"ד. הארגומנט המנחה בהקשר זה מפנה זרקור לעובדת קריסתו הרועמת של תמהיל של פרדיגמות והנחות יסוד שטופחו בשנים האחרונות במערכת הביטחון בהתייחס למגמות פניו של החמאס כלפי ישראל מחד-גיסא, וכלפי האוכלוסייה הפלשתינית ברצועת עזה, מאידך-גיסא. תפיסת עולם זו, להלן הקונספציה, עיגנה תובנות מנחות לפיהן חמאס כארגון צבאי, מורתע ע"י צה"ל, בה בשעה וגם כפועל יוצא מכך, מקנה הנהגת החמאס עדיפות גבוהה לטיפול ברווחת תושבי רצועת עזה. שורות תחתונות אלה לא היו בבחינת גחמות שלופות מן המותן, אלא פועל יוצא של סבבי לחימה מול החמאס, שבמסגרתם ספג הארגון מכות נמרצות, אשר המחישו את נחיתותו הצבאית המובהקת מול צה"ל, לצד העובדה שבמישור ההומניטרי, בהעדר סיוע שוטף מן הרש"פ, התהדקה התלות הכלכלית של חמאס בתמיכה הכספית חיצונית בדגש לזו שמקורה בקטר, ובמקביל הוגדל מספר הפועלים העזתיים שעבדו בישראל לפרנסתם.

אין תמיהה אפוא, שהמדיניות הישראלית כלפי רצועת עזה בשנים האחרונות, גילמה מכלול של המלצות, בראש וראשונה של מערכת הביטחון, בברכת תקשורת המיינסטרים ועמותות בלתי-מפלגתיות מובילות דוגמת "מפקדים למען ביטחון ישראל". כך למשל, במסמך של גורם זה, שכותרתו "ביטחון תחילה" (משנת 2016, שרוענן בסוף 2021), בפרק "תוכנית עזה" חודדו הנסיבות המשפיעות על קביעת המדיניות, כדלהלן: "...הגם שהחמאס אשם במצב בעזה יותר מכל גורם אחר, ישראל אינה יכולה להתעלם מהשלכותיו הישירות על ביטחונה. שיקום התשתיות והקלה במצוקת האוכלוסייה הם אינטרסים ישראלים מהמעלה הראשונה, אשר אינם יכולים להמתין לשינוי הסביבה הפוליטית הפלשתינית או האסטרטגית-האזורית. הנחת העבודה לפיה מצוקה גורמת להסלמה, הניעה מימוש צעדים משמעותיים לשיקום הרצועה, שישפרו את רמת החיים של תושביה ויפיחו בהם תקווה לעתיד טוב יותר, יסייע לישראל בדחיית סבב האלימות הבא או מניעתו, וישפר את מעמדה הבינלאומי בכל תרחיש עתידי". המסמך מדגיש כי מאז מבצע צוק איתן, מערכת הביטחון עקבית בהמלצתה על הקלות במגוון תחומים רחב... חלק מהמלצות מערכת הביטחון אכן אומצו על-ידי הדרג המדיני, בכלל זה העברת חומרי בניין בהיקפים משמעותיים למיזמים בינלאומיים. המלצות מחברי המסמך מיקדו בין השאר את הצורך בהנחלת הקלות הומניטריות/אזרחיות בדגש לדברים הבאים: א. הרחבה משמעותית של היתרי היציאה של עובדים לישראל. ב. הענקת הסכמה שקטה ליוזמות בינלאומית למציאת פתרון לתשלום המשכורות [לפעילי חמאס ברצועת עזה]. האמור לעיל משקף אפוא את מה, שבמעלה הדרך, יחרת כיסוד מוסד של הקונספציה המערכתית, מעין "עמוד האש לפני המחנה", אשר הזריק תשומות דומיננטיות שהיה בהן כדי לעצב את עקרונות המדיניות הביטחונית הישראלית מול החמאס ברצועת עזה, מדיניות שניתן לסווגה בתמציתיות, כ"שקט ייענה בשקט". ייאמר כי כלל נקוט הוא שככל שהדברים אמורים בסוגיות אסטרטגיות המשיקות לביטחון הלאומי של מדינת ישראל, לעמדת מערכת הביטחון תהיה השפעה מכרעת על המדיניות שתאומץ בסופו של עניין ע"י הממשלה, קל וחומר כאשר המדובר בנושא שהוא כמו בהכרח "במגרש המשחקים הטבעי" של מערכת הביטחון.

באינטראקציה שבין צה"ל לבין החמאס, מתקיימת כל העת משוואת כוחות א-סימטרית, באופן המעגן בתודעה הישראלית תובנה, המתקבעת בבחינת הנחת עבודה, לפיה ממד ההרתעה נוכח ברקע, גם כפועל יוצא של סבבי הלחימה המחזוריים, שבהם הוכה הארגון ותשתיותיו נפגעו. כך, ולאורך זמן, תורגמו תקופות שקט בגבולות, כמעין ראיה אמפירית להצדקת מדיניות ההבלגה הישראלית, סוג של אוטוסוגסטיה. דא עקא; שחשיבה לוגית זו מתקיימת רק בצד אחד של המתרס, שכן כאשר עסקינן בארגון טרור קלריקלי-פנאטי, סביר להניח שהוא יוותר אדיש למדדים מקובלים של הרתעה. העובדה שלפי תפיסת עולמו של החמאס, ניצול ציני של אוכלוסייה אזרחית למטרות הישרדותו בשלטון ברצועת עזה, ממחישה את אי-הרלוונטיות של ההרתעה כלפיו. אשר על כן, אשליית "חמאס המורתע", אסור היה לה שתעוגן כמחוללת הקונספציה שממנה נגזרה המדיניות הביטחונית של ישראל מול רצועת עזה, ושבעטיה השתרשה מידה של שאננות במגזר האזרחי בחבל עזה ובכלל זה בכשירותן של כיתות הכוננות היישוביות, כמו גם במעטפת הצבאית במרחב זה. מנגד, ובעצימות גבוהה לאחר אסון ה-7 באוקטובר, הוטחו כלפי הדרג המדיני טענות לפיהן: א. השחרור הסיטוני של אסירי חמאס וג'יהאד איסלאמי בעסקת גלעד שליט, ובכלל אלה גם יחיא סינואר, איפשר את צמיחתה של מפלצת הטרור ברצועת עזה. ב. היו הזדמנויות מבצעיות לסיכול ממוקד של סינואר אך הדרג המדיני ביכר להימנע מכך. ג. "האור הירוק" לכניסת הכסף הקטרי לרצועה היה קטליזטור לבניית תשתית המנהור ברצועת עזה. ייאמר כאן כי לארגומנטציה זו יש זכות קיום, הגם שמאפייניה הם במידה לא מועטה, פופוליסטיים, בעוד משמעותם המעשית משנית למדי בכל הכרוך באירועי ה-7 באוקטובר 2023. ארגוני טרור המחישו לא אחת את יכולתם להעמיד מנהיג חלופי בעקבות חיסולו/היעלמותו של קודמו, יהא כריזמטי ככל שיהיה. דוגמה מוחשית לכך היא דריכת כוכבו של חסן נסראללה כמנהיג חיזבאללה, בעקבות חיסולו ע"י ישראל, של קודמו עבאס מוסאווי. הוא הדין בהתייחס לנצירת אופציות לסיכול ממוקד שלא כחלק ממבצע צבאי; כלום יכולה ישראל להרשות לעצמה להצטייר כ"בריון השכונתי" ללא התחשבות ב"מה יאמרו הגויים"? ומה באשר לכסף הקטרי, שזרימתו לרצועת עזה הייתה בעיקרה, בבחינת "חמצן" למערכת האזרחית, מה גם שדורבנה ע"י צמרת מערכת הביטחון? מתקיים ספק באשר למשקלו המהותי המדרבן להתעצמותו של החמאס, גם נוכח העובדה שמיזם המנהור של חמאס התנהל בעצימות גבוהה, זמן ניכר טרם ההסכמות על-כניסת הכסף הקטרי לרצועה, ובמידה לא מועטה בהתבסס על זרימה חשאית ובלתי מבוקרת של כספים מאירן!

לענייננו, העיסוק במהות הקונספציה, מחייב מבט חוזר אל עבר הכשל המודיעיני שתוצאתו ההפתעה האסטרטגית ביום הכיפורים תשל"ד (1973). בספר "הכשל המודיעיני והפתעת יום הכיפורים" מאת מחבר מאמר זה, שיצא לאור לרגל ציון יובל למלחמה ההיא, מוקדש פרק נרחב לניתוח הקונספציה המודיעינית אשר התקבעה כמעין "אורים ותומים" של צמרת אגף המודיעין, והקרינה גם על קבלת ההחלטות של הדרג המדיני. מובאה מן הספר הנ"ל (ע' 32), יש בה כדי להמחיש את השפעתה המאגית של הקונספציה. כך נכתב: קדושת הקונספציה הייתה אפוא בבחינת תסמין לתרבות ארגונית שבבסיסה גישה יהירה ונחרצת, בראש וראשונה של ראש אמ"ן ובכירי מחלקת המחקר, אשר בשל ניסיונם רב השנים וההילה שדבקה בהם, יכלו לווסת את השליטה בתפוצת המידע, כאשר זה לא עלה בקנה אחד עם הקונספציה הדוגמטית. בנוהגם כך בשרירות לב, נשללה למעשה מהקברניטים, ובכלל זה הרמטכ"ל, שר הביטחון וראש הממשלה, נגישות למידע ערכי (גולמי ומעובד בלקטי מודיעין( שטמן בחובו פוטנציאל להשפעה על קבלת החלטות בנסיבות הביטחוניות המיוחדות ששררו ערב פרוץ המלחמה. "ועדת אגרנט" אשר חקרה את מחדל מלחמת יום הכיפורים, היטיבה לזהות את עובדת השתעבדותו של אגף המודיעין לקונספציה, עד כדי כך שכל ידיעה בעלת נופך התרעתי, אשר לא עלתה בקנה אחד עם תבנית חשיבה זו, מצאה את דרכה אל סל המיחזור. הוועדה נזפה בבכירי אמ"ן אשר הופיעו בפניה על כי לא השכילו להפנים שלפחות במהלך שנת 1973, היה ניתן להסיק כי הקונספציה אינה רלוונטית עוד, זאת גם מבלי שהתקבלה ידיעה חד-ערכית לפיה מצרים הצליחה לסגור את הפער האיכותי מול צה"ל, באופן שהסיר את החסם שעיכב את ההיתכנות לפרוץ מלחמה ביוזמה ערבית. בלשון דוח הוועדה: ...גם אם ייתכן שהקונספציה המיוחדת לה הזדקק אמ"ן הייתה נכונה בזמנו, מכל מקום, היא לא נבדקה כראוי מחדש בחלקה הראשון והמכריע נוכח לחץ הנסיבות המדיניות שהשתנו, וביחוד על סמך מידע נוסף שהגיע לאמ"ן על התעצמות האויב במערכות נשק נוספות, ועל כן היא [הקונספציה] נעשתה מופרכת למעשה. כלקח מהותי ממחדל אוקטובר 1973, שומה שתוחלתה של קונספציה מודיעינית באשר היא, תיבחן ע"י גורמי ההערכה, לאורך זמן על בסיס מידע ותהליכים משפיעים, גם מתוך הנחה שלא יתקבל מידע חד-משמעי שיצביע על אי-הרלוונטיות שלה, מה שלא נעשה ערב מלחמת יום הכיפורים. בהקשר זה ובאורח מעורר תמיהה, גרס בשעתו ראש אמ"ן, אלי זעירא, כי לישראל לא הייתה ידיעה פוזיטיבית בדבר שינוי תנאי הקונספציה. לפיכך, לתפיסתו, היה כאן כשל איסופי מהדהד... בפועל, בנתונים ששררו ערב מלחמת יום הכיפורים, הקונספציה התמוססה וחלפה מן העולם כלא הייתה, מייד עם קבלת התרעתו הממוקדת של אשרף מרואן ("המלאך"), בשחר ה-6 באוקטובר 1973, כאשר הדרג המדיני-ביטחוני הפנים כי "כלו כל הקצים", והגיעה השעה להורות על גיוס מילואים מאסיבי בצה"ל. המשמעות המתודולוגית והמעשית הנגזרת מכך היא כי הקונספציה תחדל מלהתקיים ברגע שיהיה מידע ממוקד ו"שובר שוויון", שיפריך את תוחלתה. מנקודת זמן זו ואילך, מועבר למעשה "המקל" מידי מערכת המודיעין לידיה של המערכת האג"מית-מבצעית, אשר אמונה בנסיבות אלה, הן על הממד ההגנתי והן על הממד ההתקפי. [בהערת אגב יצוין כי בדיעבד הסתבר גם, כי אותו אשרף מרואן התריע על מלחמה אימננטית כבר בליל ה-5-4 באוקטובר 1973, אולם משום מה, ההתרעה לא הופצה ע"י המוסד כידיעה, לאגף המודיעין. לכך נודעה משמעות דרמטית גם בהתייחס לאיחור המהותי ב"נפילת האסימון", שהיה מוביל בהכרח להפרכת הקונספציה המודיעינית עוד קודם לכן.] להגנתו טען ראש אמ"ן דאז, האלוף זעירא כי הגם שהדבקות בקונספציה הייתה קו-מנחה מבחינתו, הרי שהאמין, ואף התחייב בפני הממונים עליו, כי הוא נשען על שולי ביטחון יצוקים [במשתמע אמצעי איסוף מיוחדים], שהיה בהם כדי לספק למקבלי ההחלטות, זמן התרעה של 48 שעות לפחות - מרחב התרעה קריטי שהיה מאפשר את גיוס מילואים מבעוד יום. במעבר חד וכחלוף 50 שנה, דרך שוב כוכבה של הקונספציה, הפעם סביב אסון ה-7 באוקטובר 2023, עת הפתיעו מחבלי החמאס את ישראל בסדרת פשיטות אלימות ונטולות רסן אנושי, ליישובי חבל עזה ולבסיסי צה"ל במרחב זה. הכשל בצד הישראלי היה כפול - מחדל מודיעיני קולוסאלי, וחדלון צבאי-אג"מי בלתי מוסבר.

בהינתן האסון שפקד את ישראל, חיצי הביקורת בשיח הציבורי, בתקשורת ובמערכת הפוליטית, הופנו באופן אינסטינקטיבי כמעט, כלפי הדרג המדיני, תוך חידוד הארגומנט שהקונספציה הישראלית שעיצבה את המדיניות לאורך זמן, כלפי רצועת עזה כשלה והתנפצה בשאון גדול אל סלע המציאות. חרף חשיפות עיתונאיות מרתקות בפני עצמן, אשר הציפו פרטים רבים מתוככי המערכת הצבאית, ובכלל זה הפניית זרקור אל עבר חומרי מודיעין מסווגים אשר שיקפו מודעות של מערכת הביטחון לפוטנציאל האיום שהציב חמאס, ולכוונות ממוקדות (שגולמו גם בתוכנית מבצעית שזכתה לשם הקוד "חומת יריחו") לפריצת המכשול ההנדסי, השתלטות על יישובים וחטיפת אזרחים וחיילים, עדיין הסנטימנט הבולט בשיח הישראלי, תולה את קולר האשם בקונספציה המדינית-ביטחונית השגויה. ההידרשות אל הקונספציה כ"אם כל חטאת", מסתמנת אפוא, כמייצגת סוג של ארגומנטציה רציונאלית, ובמידה לא פחותה, גם מוטית אג'נדה. שהרי, החמאס התעצם לאורך זמן, מתחת לאפנו, חפר מנהרות בתוככי רצועת עזה ללא הפרעה, והפך למפלצת בדמות צבא טרור עצים. יתר על כן, מוטיב נוכח בשיח הציבורי מפנה אצבע ממוקדת אל מדיניות ממשלתית, לכאורה מוכוונת-מטרה, לחיזוק החמאס (על חשבון הרשות הפלשתינית), במטרה לסכל את רעיון כינונה של מדינה פלשתינית. אולם בקונטקסט של הפתעת ה-7 באוקטובר 2023, יהא זה נכון לתהות עד כמה היה לקונספציה תפקיד מרכזי ומהותי בכשל המונומנטלי שהיה נחלתו של צה"ל בזמן אמת, ואשר התקבע כתבוסה המשפילה ביותר שספגה ישראל מאז כינונה? לגופם של הדברים, ובהסתמך על מה שפורסם עד כה, הרי שבאשמורת ה-7 באוקטובר, נקלטו אצל סוכנויות איסוף מרכזיות של קהילת המודיעין סימנים מעידים קריטיים, שהיה בהם כדי לעצב התרעה אימננטית שהייתה אמורה ביסודה, לשקף הכנות אינטנסיביות חריגות ביותר של החמאס, לקראת ביצוע פשיטות בתוך שטח ישראל בטווח הזמן המידי. לאחרונה גם הותרה לפרסום עובדת החלפת כרטיסי סים ע"י מחבלי ה"נוחבה" לכרטיסי סים ישראלים, שעות אחדות טרם הפלישה לשטח ישראל, וכן התמקמות בהולה של בכירי חמאס במעמקי המנהרות האסטרטגיות. אין אפוא עוררין, כי מקורות המידע, שהוצלבו אלה עם אלה, הקרינו צבר של רעשים ואותות אשר לפי כל היגיון מודיעיני צרוף, היה בהם כדי לחדד תובנה שכלתנית, לפיה המדובר בהיערכות התקפית חסרת תקדים של החמאס, בסבירות גבוהה לביצוע תוכנית "חומת יריחו". יודגש כי בנסיבות מעין אלה, אין כמעט משמעות לממד ביטחון המקורות כעכבה לחשיפת צעדי מוכנות בצד הישראלי, שכן בדיני נפשות עסקינן! זאת ועוד, רבים מן הסימנים המעידים נבעו ממקורות איסוף שלא היה בהם כדי לסכן נכסים איסופיים של קהילת המודיעין. בממד המתודולוגי נהיר כי מידע מודיעיני באשר הוא, קל וחומר כאשר במידע התרעתי עסקינן, מנותח ראשונית בממד המחקרי ע"י הדרגים המקצועיים, ומהם מנותב לרמות הבכירות. העובדה שלא זוקקה ע"י הגורמים המקצועיים בחטיבת המחקר ובפיקוד הדרום, התרעת פח"ע בהולה, גם תוך סייג המגלם הטלת ספק ברמה כזו או אחרת, אומרת דרשני! במשתמע, אין לשלול את התרחיש לפיו בזמן אמת, במקום להפיץ לנמענים הקבועים מרשימת התפוצה של ידיעות מסוג זה, התרעה חמה על בסיס החומר המודיעיני הגולמי, ניתנה משום מה, קדימות להערכת המידע במאפיינים "מקלים", ייתכן כאלה אשר השתלבו באינטנסיביות של תרגילים שניהל החמאס בתקופה שקדמה ל-7 באוקטובר, במשתמע, מתן משנה תוקף לאיתנות הקונספציה. השאלה האם מידע קריטי זה נשלל על הסף או שמא אקוטיות האיום הוערכה שבלתי ריאלית, וגם בשעות הרות הגורל הללו, התנפצו הסימנים המעידים אל סלע הקונספציה הבסיסית לפיה חמאס מורתע, טעונה עדיין בירור יסודי. האם השתרבב למסד השיקולים של בכירי מערכת הביטחון באותו לילה מר ונמהר, גם החשש הטבעי כשלעצמו, לחולל פאניקה שתתחוור בדיעבד כמיותרת, ועוד ביום חג חשוב? אולם גם בנסיבות שבהן טרם נחקרה קושיה זו, אין מחלוקת על העובדה שהמידע המתריע במאפייניו, לא תורגם לפקודות בזמן-אמת. עצם העובדה שזומנה התייעצות של בכירי מערכת הביטחון באותן שעות גורליות טרם עלות השחר, הצביעה לפחות על מוטרדות של המערכת לנוכח הסימנים המעידים שנקלטו בסוכנויות האיסוף, אולם משום מה, גם בנתונים של אי-וודאות לגבי מהות הפעילות החריגה שזוהתה בשורות החמאס ברצועת עזה, לא הועלה הצורך המתבקש בנקיטת צעדים אג"מיים מידיים, דוגמת העלאת כוננות, הגברת מוכנות הכוחות בשטח והעמדה במצב הכן של כוחות להתערבות מהירה. במקום זאת הוחלט להסתפק בהמרצת סוכנויות האיסוף הרלוונטיות להעמיק את המעקב המודיעיני אחר הפעילות החריגה ברצועת עזה. החשתה הבהולה של חוליית "טאקילה" של השב"כ והימ"מ, לגזרת חבל עזה, טומנת בחובה הפנמה שכלתנית, לפחות של ראש שרות הביטחון הכללי, כי הסימנים המעידים הם רציניים והיה די בהם כדי "לאיין" את הקונספציה שמשלה בכיפה בקרב מערכת הביטחון. הגם שהמדובר בכוח מצומצם ובסדר גודל סמלי, הרי שהצעד שננקט ע"י ראש השב"כ, מצביע על אימוץ הכלל הפילוסופי העממי, "כאשר יש ספק, אין ספק". אי-תידוע/מידור הדרג המדיני בזמן אמת - תקלה או שאננות יתר? תובנותיו של ראש השב"כ בהקשר זה הן לא עניין של מה בכך, אולם כלום היה נכון מבחינתו לפעול רק בד' אמותיו של הארגון שעליו הוא אמון? האם שיחקו כאן שיקולי אגו? מדוע לא "הפך שולחנות" אם אכן רחשי הבטן שלו ניבאו שחורות? ולא פחות מכך, מה גרם להחלטה למדר את הדרג המדיני-ביטחוני (הממונה על השב"כ) מהמתרחש בזמן-אמת? שאלה אחרונה זו כוחה יפה גם בהתייחס להתנהלותו של הרמטכ"ל באותן שעות גורליות באי תידוע שר הביטחון. סוגיית אי-עידכון הדרג המדיני בעת שחר ה-7 באוקטובר, כשל חמור בפני עצמו, מעלה מן האוב [לפני 50 שנה], בדמיון מצמרר, את עובדת אי-עדכונה בזמן אמת, של ראשת הממשלה, גולדה מאיר, אודות נסיעתו הבהולה של ראש המוסד, צבי זמיר ללונדון [בבוקר ה-5 באוקטובר 1973], למפגש עם הסוכן אשרף מרואן בהקשר של ההתרעה למלחמה. בדיעבד קונן זמיר על כשל זה, בציינו: "הלוא יש לי אלף ייסורי מצפון; למה לא שברת למאה אנשים את הראש, כולל לעצמי?" גולדה מאיר מצידה צוטטה באומרה כי "אני לא אדע להסביר מדוע הוא [זמיר] לא התקשר. מפני שאין כל טלפון מנותק אצלי, לא ביום ולא לילה, לא בשבת ולא בחג...הדרישה שלי שאם יש איזשהו דבר, שיטלפנו"... כך או אחרת, ברי כי מידור הדרג המדיני בנסיבות הנוגעות לשני האירועים שנסקרו, הקרין לשלילה על תהליך קבלת ההחלטות, בעיתוי שלא היה רגיש ממנו. יהא זה נכון "לגייס" בהשאלה מאמרתו האלמותית של המדינאי הצרפתי ז'ורז' קלמאנסו (ראש ממשלת צרפת בראשית המאה ה-20), לפיה "המלחמה היא עניין רציני מדי מכדי להותירו בידי גנרלים", ולחדד כי מידע התרעתי מסוג זה היה רציני מדי מכדי להותירו בלעדית ברשותם של אנשי צבא ומודיעין. ניתן אפוא לבסס, ולו במבט רטרוספקטיבי, את הטיעון כי מהרגע שבו נקלטו בסוכנויות האיסוף [בשחר ה-7 באוקטובר] הסימנים המעידים החריגים שאותתו על היערכות חמאס לביצוע פשיטות אל תוך שטח ישראל, שומה היה שתעוצב תובנה מודיעינית-הערכתית מידית, לפיה הקונספציה ארוכת השנים, בדבר "חמאס המורתע" שבקה חיים לכל חי.

מן האמור לעיל מזדקר לעין משקלו הסגולי המכריע של המודיעין כממד שעל פיו יישק דבר, אם לשבט ואם לחסד. לגופם של הדברים, ובניתוח לאחור, ברי כי בהינתן העובדה שהמידע המודיעיני היה על השולחן, הרי שאך פסע הפריד בין היכולת לשנות מן הקצה אל הקצה את נסיבות בוקר חג שמחת תורה תשפ"ד, שכן כאמור לעיל, "כאשר יש ספק, אין ספק"! התרעה מפני היערכות מידית של החמאס לחדירה לתחומי ישראל, לו הייתה מועברת ללא כל היסוס ודיחוי אל גורמי פיקוד הדרום ואוגדת עזה, היה בה סיפק כדי להעמיד על הרגליים לא רק את כל המערך הלוחם שבגזרה, אלא אף כוחות סיוע אוויריים וימיים, ובמקביל לאפשר היערכות הגנתית של הבסיסים והמתקנים בגזרה. הוא הדין בהתייחס ליידוע כיתות הכוננות ביישובים. מן הדין לחדד כי הנחת העבודה, שכונסה תחת המושג "קונספציה", שהיוותה מסד למרחב התמרון המדיני-ביטחוני של דרג הקברניטים בישראל בהתייחס למדיניות כלפי החמאס ברצות עזה, הייתה כי צה"ל מקיים בשטח יכולות צבאיות וטכנולוגיות, שדי בהן כדי לסכל כל מהלך התקפי יזום של החמאס מרצועת עזה; הייתה זו למעשה מעין פוליסת הביטוח של הדרג המדיני, סוג של "רשת ביטחון", גם בהינתן קונספציית "חמאס המורתע". במלים אחרות, גם בנסיבות של קריסת הקונספציה, עדיין יוכל צה"ל להתמודד בהצלחה עם כל איום של חדירת מחבלי חמאס לשטח ישראל. קריסת המערכות של בוקר ה-7 באוקטובר 2023 הייתה קולוסאלית עד כדי כך, שגם בהינתן התרעות "צבע אדום" המפתיעות ובעצימות חסרת תקדים, מבלי שקדמה לכך פעילות צה"לית יזומה נגד החמאס או הג'יהאד האסלמי, לא "נפל האסימון" גם אצל כוחות אוגדת עזה והיחידות הצבאיות הנלוות, כי המדובר בירי הסחה כדי לאפשר את מימוש ההפתעה האסטרטגית בעצם ביצוע הפשיטות רחבות ההיקף של חמאס אל תוך מדינת ישראל. כך אפוא נתפסו רוב יחידות הצבא במרחב חבל עזה ללא נשק אישי זמין, ובמרבית המקרים שהו עדיין בחדרי המגורים שלהם. התגובה האינטואיטיבית של הצוותים הלוחמים הייתה הצורך המובהק לתור אחר מסתור ולחוש את המיגוניות בבסיסים, במקום אל עמדות הירי בהיערכות לקדם את פני הרעה. למותר להעריך כי ההסתערות ההמונית של מחבלי החמאס לעבר שטח ישראל, החל בשעה 06:30 של ה-7 באוקטובר, נקלטה היטב גם באמצעי האיסוף הסיגינטיים של אמ"ן, באופן שהיה אמור להבהיר את תמונת המודיעין בשטח ולגזור מכך משמעויות אג"מיות מידיות. התעלומה סביב ההלם שאחז במערכות המודיעין גם בזמן אמת אינה נופלת בחומרתה מהחמצת ההתרעה מאשמורת הבוקר של ה-7 באוקטובר, ואידך זיל גמור... בשולי הדברים, ובהינתן מאפייני הכשל המודיעיני-אג"מי, הועלו בשיח הציבורי ובכלל זה אצל "לשעברים" בקהילת המודיעין, רעיונות בדבר הכורח בביצוע רפורמות מרחיקות לכת שתתמקד בבעיות העומק של קהילת המודיעין הישראלי, על ארגוניה השונים, ותוך בחינה גם של הזיקות למערכת הביטחונית ולדרג המדיני". על הסף יש לתהות האם מחדל ה-7 באוקטובר 2023 הוא בבחינת "קו השבר" של קהילת המודיעין? מעשית, ניתוח קר של מהלך אירועי אשמורת ה-7 באוקטובר 2023 מעלה כאמור כי הבעייתיות המעשית שהתגלעה בנסיבות אותו בוקר, התמקדה בשרשרת טעויות שכלתניות בשיקול הדעת של מפקדים בכירים, ולא נבעה בהכרח מבעיה ארגונית מהותית במערכת המודיעין. מכאן עשויה לנבוע התובנה לפיה עיקר הכשל התמקד במידה רבה בנהלים קיימים שאינם מחודדים דיים, באופן החושף אותם להשפעות חיצוניות, ובכלל זה של בכירי המערכת הצבאית, העושים שימוש לעיתים בתשומות מודיעיניות "כחומר ביד היוצר", באופן המערב בתהליך גם שיקולים שאינם ממן העניין. כדי לתקן פגמים אלה אין צורך בוועדת חקירה ממלכתית, אלא בהיערכות מקצועית מתוך המערכת. לממד זה אין כל נגיעה לפולמוס, שלא נס לחו, בעניין עיגון התפיסה לפיה ראש אמ"ן הוא "המעריך הלאומי". זוהי סוגיית יסוד אשר מלווה את קהילת המודיעין זה עידן ועידנים, ומעשית אין לה נגיעה לכשל הקולוסלי של שמחת תורה תשפ"ד.