כשעבדתי בבית ספר 'דנמרק' הייתי מחנך של כיתה ט'. באותה כיתה לימד גם מורה להיסטוריה, נקרא לו פרישטיק. הוא היה תמיד חסר מנוח, אך התלמידים למדו עם הזמן להסתדר איתו ועם קפדנותו.
אך פרישטיק התלונן כל הזמן שהתלמיד יואב וזאנה מפריע בשיעורים שלו כל הזמן, משתולל ורב עם כולם דווקא ברגעים הקריטיים שקורות תהפוכות בהיסטוריה. "בזמן שאני מלמד על המהפכה הצרפתית, הוא עושה קולות מצחיקים", אומר לי פרישטיק, "זה בלתי אפשרי. לא אוכל להמשיך כך".
מכיוון שהייתי מחנך הכיתה, הוטל עליי לפתור את הבעיה. קראתי לתלמיד וזאנה אל חדר המורים, דיברתי בטובות, עברתי גם לטון תקיף. הוא היה נחוש בדעתו שאינו עושה דבר.
הזמנתי את ההורים לשיחה. סיפרתי להם שהמצב בכיתה נואש, המורה פרישטיק אדם עדין מאוד, ואינו יכול ללַמד כאשר בנם בכיתה. הם נראו מתוחים, התייעצו ביניהם והיו במבוכה.
"שאלתם את היועצת הפסיכולוגית"? שאל האב.
האם אמרה: "אני לא רוצה שום יועצת, אין לו כלום והיא תכניס לו תסביכים שאינם".
טוב, אמרתי, במקרים כאלה נהוג לתת ריטלין.
האב אמר: "אני לא נותן ריטלין, אני ממהר לעבודה בבוקר".
האם אמרה: "מאיפה בכלל נשיג ריטלין? אני לא רוצה לקחת על אחריותי, כשאני ממהרת לעבודה, לרוץ אחריו שיקח ריטלין"...
בסדר, אמרתי, אבקש מהאחות של בית ספר ואני אדאג לריטלין, בבית ספר נדאג שיקבל. מצוין, אמר האב, זה באחריותכם. הבאנו אותו לבית ספר שיתחנך כאן, תמלאו את התפקיד. הניסוח נשמע לי מצחיק, אך קיבלתי זאת ואמרתי: נדאג שיקבל ריטלין.
דיברתי עם מר פרישטיק. הוא אמר: אני לא רוצה שיראו בכיתה שאני נותן לו ריטלין, זה לא ילך טוב.
צודק, אמרתי לו.
מה יהיה? אמר פרישטיק.
תשמע, אמרתי לו, בכל שיעור שלךָ, תשלח אותו לחדר המורים.
הוא יפתח את הארון שלי, אשאיר אותו לא נעול. שם יהיה מְכַל קפה, וקופסת כדורי ריטלין.
נו, אמר פרישטיק.
"הוא יקח כדור קטן, אחר כך יכין לךָ קפה ויביא לכיתה, וכך הכל יבוא על מקומו בשלום."
"בסדר" אמר פרישטיק, "רק קפֶה, בלי מאפֶה".
הכול עבד לפי השעון. הסברתי ליואב וזאנה מה לעשות. התברר שבאמת המצב היה רגוע אחר כך. פרישטיק לא צעק יותר, ולא גֵרש אותו מן הכיתה. כך נמשכו הימים והשבועות במצב רגוע.
התקשרתי לביתו ושוחחתי עם האֵם. באמת המצב רגוע, אמרה האם. ועוד דבר רציתי לספֵּר לךָ, היא אמרה: "שאלתי את בני יואב: מה נשמע בכיתה עכשיו?"
ענה לי: "אַחְלה בַּחְלה".
"המורה פרישטיק עכשיו מרוצה ממך"?
"כן, הכל סבָּבָּה".
"תסביר לי", שאלתי, "איך זה קרה"?
יואב אמר לי: "זה פשוט. המורה שולח אותי להכין לו כוס קפה. אני נכנס לחדר המורים, פותח את הארון של המחנך. מכין כוס קפה, לוקח כדור מקופסת הכדורים ושָׂם בקפה. אני מביא לכיתה קפה למורה פרישטיק, הוא שותה את זה, וזהו. מֵאז - הכל מאה אחוז"!
