האמרה הידועה כי "גם החמור לומד מניסיון של עצמו" מקבלת ניסוח חדש בהתייחס לבנימין נתניהו ושריו. על-פי הנוסח החדש יש לומר כי "אפילו החמור לומד מהניסיון של עצמו". אולם למרבה הצער ביבי, שריו וממשלתו הרעה ממאנים או לא יודעים ללמוד מטעויות. בשל כך אנחנו והמדינה צועדים מכישלון לכישלון ונופלים לכל בור אפשרי.
שר החינוך כשל במו"מ עם ארגוני המורים וביישום "הרפורמה בחינוך", מהם צעד בביטחון עצמי מופרז לכישלון המחפיר בניהול וקביעת המועמדים ל"פרס ישראל". שרת התחבורה כשלה בכל תוכניותיה לקדם את התחבורה הציבורית ובראשה לבצע מהפך ב"רכבת ישראל", אך משם צעדה כדרכה ביהירות מוחצנת להחלטה: לקיים את "טקס המשואות" ללא קהל, מת וללא נשמה.
שר האוצר כשל בתכנון והכנת התקציב השנתי, המשיך בבטחה לסדרת כישלונות בניסיון לשמור על "דירוג האשראי" וגרר את המשק לזעזועים וחוסר יציבות בזמן מלחמה. העיסוק שלו בחלוקת "הכספים המפלגתיים" על חשבון הזנחת תושבי העוטף (בדרום ובצפון) מעמיד את החברה במשבר אמון ואת המשק בסכנת קריסה.
שר החקלאות ממאן לתמוך בחקלאות ובגידולים המקומיים החיוניים לזמינות הרציפה של המוצרים ופוגע בחקלאים הפועלים במסירות נפש להחזיק באדמות המדינה כדי לייצר "תוצרת מקומית" איכותית. אך על-פי "ניסיונו" הוא מעודד ומאשר ייבוא של תוצרת חקלאית ודווקא ממדינות כמו טורקיה ודרום אפריקה המובילות את שנאת ישראל בעולם.
מגדיל לעשות מכולם השר רב הניסיון דוד אמסלם, שליחו של ביבי לנושאי הפילוג והשנאה. האיש מסרב ללמוד מכישלונות ומשברים שהביא עלינו בכל שני וחמישי ודווקא בימים הללו "מגביר את "הקצב" כדי להמאיס עלינו את החיים ולשרת נאמנה את אדונו.
רשימת הכישלונות של השר איתמר בן-גביר כוללת למעשה את כל ההחלטות והפעולות בהם נקט מאז כניסתו לתפקיד. למרות זאת לדידו הן הצלחות ואין מה ללמוד מהן. כך הוא צועד מהכישלון של אתמול לכישלון של היום: מינוי מפכ"ל שלא פיקד על מחוז ללא העמדתו בפני הוועדה למינוי בכירים כמתחייב בחוק. השר פועל בניגוד לכל הכללים וכך הוא מלמד את כל השרים את ההפך מהצורך ללמוד מניסיון כדי להשתפר.
מפאת קוצר היריעה וחרפת המעשים והכישלונות אסתפק ברשימה חלקית/קצרה של שרים גם בהתבסס על כך שמאז ה-7 באוק' ברובם מובטלים ולמרבה המזל כמות הכישלונות הצטמצמה. (כאן המקום להודות ולציין את השרים מש"ס שתפקודם מופתי כי הם מיישמים את הלימוד מניסיון כמקור להצלחותיהם בתפקיד).
את הדוגמה כיצד לצעוד מכישלון לכישלון נותן ביבי באופן אישי. סדרת הכישלונות שלו ושל שריו שלפני ה-7 באוקטובר שלא למדו מאומה, וכבר למחרת ב-8 אוק' החלו את סדרת המחדלים והכישלונות "החדשים":
- אין אסטרטגיה לניהול המלחמה.
- אין יעדים מדיניים ואין הגדרת מטרות למלחמה בתחום הפוליטי/מדיני.
- ידו של נתניהו תמיד על התחתונה בניהול המו"מ העקיף עם יחיא סינואר.
- "קידום" משבר היחסים עם ארה"ב והנשיא ביידן מעמדה שחצנית וקנטרנית.
- "ניצחון מוחלט" - הצהרה ריקה מתוכן שמגבירה את התנגדות החמאס ואת הבוז מצד מנהיגו להצעות שחרור חטופים.
- הטעיה והתעמרות בשותפים ל"ממשלת האחדות", תוך ניצול גישתם הממלכתית בשל תחושת המחויבות שלהם לגבות את צה"ל ולשמור על המדינה מפני החלטות מופקרות של "ממשלת ה-64".
היום החליט ביבי לעלות מדרגה ולנצל את הניסיון העשיר שצבר, בעזרת שני נאמניו המסורים: הגב' רגב ואמסלם, והטיל על הרמטכ"ל את אשמת אי-תקיפת רפיח. כך ניקה עצמו מחידלון וביסס את אשמת "מחדל 7 אוקטובר" על הצבא.
רק ביום שביבי יזנח את יהירותו ומחשבתו הקלוקלת, יתעורר ויכיר בכישלונותיו ובטעות דרכיו, הוא יוכל לראות ולהבין כיצד הוביל מדינה שלמה לעברי פי פחת. אז תימצא לנו הישועה מהעתיד המר שצפוי לנו כחברה וכמדינה. אז אולי גם יזכה למעט הקלה בדפי ההיסטוריה בהגדרתו כמנהיג שהמיט את האסון הגדול והנורא ביותר על מדינתו ועל עמו למוד הסבל והטרגדיות לאורך ההיסטוריה.