לא סוד הוא שבזכות נשים צדקניות, כדברי חכמינו, נגאלו ישראל ממצרים. לפחות שתיים מהן אנו מכירים, שתי שחקניות ראשיות שמילאו תפקיד מרכזי בתהליך הגאולה. זוהי בתיה, בת פרעה, מן העֵבר האחד של המתרס, ומרים הנביאה, אחות משה רבנו, מן העבר השני. בתיה מָשתה את תיבת משה התינוק מן המים והצילה אותו מטביעה. ועל כן זכתה שמשה נקרא על שם מעשה חסד מופלא זה שלה. כה עז היה רצונה להציל את משה, עד כי מספרים חז"ל שידה התארכה באמות הרבה, כדי שתגיע לתיבה. אין דבר העומד בפני הרצון כבר אמרנו? אולם צחוק הגורל הוא, שאביה פרעה גזר את כל הגזירות על המתת התינוקות הזכרים היהודים בטביעה, כדי למנוע את לידתו של משה רבינו מנהיגם, שלפי האסטרולוגים היה אמור להציל את עמו מהמצרים במים. והנה, למרבה האירוניה, בתו היא שהצילה אותו ובסופו של דבר פרעה בכבודו ובעצמו גידל את משה בארמונו, וסלל את הדרך לגאולה. האדם חושב, והאלוקים צוחק, כדברי האמרה העממית הידועה. אכן, אין דבר העומד בפני גזירת הקב"ה. גם אימרה זו נגזרת ממקורותינו היהודיים. כבר אמר נעים זמירות ישראל: "רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה' היא תקום". הדמות המרכזית השנייה בגאולת ישראל ממצרים, ובעצם הדמות הנשית הראשית, היא מרים, אחות משה. היא זו שצָפתה למרחוק והשגיחה פיסית על אחיה בתיבה, תוך שהיא חוזה לטווח ארוך שהוא עתיד להנהיג את העם ולגאול אותו. היא מציעה לבתיה כמינקת את אימה יוכבד. עוד קודם לכן היא שימשה כיועצת נישואים, שבתבונתה הרבה, תוך ביטחון בבורא, מנעה את גירושי אביה ושל גברים אחרים בעקבותיו, בעקבות גזירת פרעה, והביאה ללידת משה הגואל. בזכותה גם זכו ישראל לבארה של מרים, בעלת סגולות הפלא, במדבר. במאמרי על מרים הנביאה ניתחתי את תכונותיה המופלאות, המשמשות מודל למעמד האישה ביהדות. כבר חז"ל הצביעו על כך שהאישה ניחנה בבינה יתרה. אם בתיה, כאמור הצטיינה בכוח הרצון, הרי מרים - בנוסף לתבונתה, אמונתה וראייתה הלאומית - סוחפת את הנשים במעגלי השמחה. בעוד הגברים שרים לה', בהנחיית משה רבנו, בעקבות נס קריעת ים סוף, הרי מרים והנשים בעקבותיה יוצאות בתופים ובמחולות. הריקוד הוא ביטוי ספונטני והבעה אופטימלית של שמחה, שהנשים כה מיטיבות להצטיין בו. בכך נסגר אפוא המעגל בין מסרי חודש אדר למסרי חודש ניסן - ההנהגה הנשית הגואלת מאסתר ועד מרים; ההשגחה הפרטית, הנסתרת במגילה והנסית הגלוייה במצריים; גאולת היהודים מהצורר המצרי ובמגילה מהמן הרשע, ההכנה למעמד הר סיני, לעומת קבלת התורה מאהבה במגילה, ואיך לא, השמחה שהיא הדלק לגאולה. פתגם השבוע - לא המנצח שמח, אלא השמח מנצח! (חב'ד) מילת השבוע שלי - אביב בגימטריה = 15. שמתם לב שאכן חג הפסח - חג האביב חל בט"ו (15) בניסן? בדיחת השבוע - מה בין הבן החכם לבן הרשע? החכם כשהוא עובר דירה, שואל: "מה העדות..." האם יש ישיבה במקום? בדגש על חיי רוּח. ואילו הרשע שואל: "מה העבודה" יש עבודה?... אז אני בא! בדגש על החיים הגשמיים. (על-פי הרב עובדיה זצ"ל) שבת שלום וחג שמח!