כתרים נקשרו לדמותו וכישוריו של יחיא סינואר, ראש הזרוע הצבאית של חמאס, ובפועל המנהיג הבלתי מעורער של הארגון בחבל ארץ שנחשב להיות "בסיס האם" למדינה הפלשתינית.
סינואר לא השמיע קול, קל וחומר לא הופיע בפומבי מאז החל התמרון הקרקעי ברצועה. בהקשר זה, הדיווח בכלי תקשורת קטרי ("אל-ערבי אל ג'דיד" מה-24 באפריל) לפיו סינואר ממשיך לפקד בפועל על ארגון חמאס ואף יוצא מעת לעת ממקום מחבואו, נגוע בסממנים של לוחמה פסיכולוגית ונעדר אחיזה במציאות.
מעשית, יכולות השליטה והבקרה במסגרות האורגניות של חמאס בהובלתו של סינואר אינן קיימות, גם בהינתן פרופיל הלחימה הנוכחי הזניח של הכוח השייורי של הארגון ברצועה. מהלכי הלחימה ברצועת עזה שהפכו לספוראדיים, מקבלים יותר ויותר צביון של לוחמת גרילה, שהיא בלתי מאורגנת מטבעה ומכוונת לזנב בחיילי צה"ל. מפקדים מקומיים פועלים ללא הכוונה ומנהלים קרבות הישרדות לשמם.
בהינתן העובדה שההילה ההירואית המייוחסת לסינואר הפכה אותו למעשה לסמל המסחרי של חמאס, ובתור שכזה למי שתוחלתו של הארגון ברצועת עזה תלויה בהישרדותו האישית, הרי שהתעלומה האופפת את היעלמותו מהספקטרום התקשורתי ומהפגנת נוכחות פיזית בשטח, שומה שתעלה סימני שאלה באשר למידת תפקודו, או אף גורלו.
בתוך כך ומבלי משים, גם דמותו המיתולוגית של מחמד דף עומעמה, ומעשית אין לאיש כל משקל משפיע על מהלכי הלחימה. יתר על כן, מסתמן כי מאז ראשית המהלך הקרקעי, נדחק, ככל הנראה על-ידי סינואר, מי שנחשב ל"עוף החול", לשולי העשייה והפך לסוג של נטל על הנהגת חמאס המצויה בתהליך של בריחה מתמדת.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות מהותיות בעיקר בכל הקשור למהלכי המו"מ לשחרור החטופים הישראלים. האמנם יש כיסוי למסר המונחל בערוצי התיווך הערביים לפיו יחיא סינואר הוא הפוסק הבלעדי ועל פיו יישק דבר בהתייחס לתנאים לקיומה של עסקה לשחרור חטופינו?
איפכא מסתברא כלום ייתכן שבכירי חמאס-חו"ל אשר מולם מתנהלים סבבי השיחות בפריז, קטר או קהיר, הם סוג של "תזמורת בצורת", ויכולתם לווסת את המהלכים בעצה אחת עם יחיא סינואר היא וירטואלית יותר מאשר מציאותית? אם לתהייה זו יש אחיזה, הרי שלפנינו סוג של תרגיל משוכלל ונבזי של מחמוד הנייה וחבר מרעיו, שנועד לתמרן את ישראל להסכמה על הפסקת הלחימה ויציאת צה"ל משטח הרצועה, כביכול במחיר שחרור החטופים שנותרו בחיים.
סביר שהנהגת חמאס בקטר ערה להישג המהותי של המשחק המתוחכם המכוון לעצביהם ורגשותיהם החשופים של משפחות החטופים, ויש ניסיון לעבות באמצעותם לחץ ציבורי פנימי מאסיבי על ממשלת ישראל במגמה לעצב קונצנזוס, לכאורה, בקרב החברה הישראלית באופן שיגלם את המסר לפיו שחרור החטופים הוא מטרת המלחמה הראשונה במעלה! כך אפוא יידחקו מקבלי ההחלטות בישראל אל הכורח "לחתוך הפסדים" ולהכיר בכישלון ה"פנטזיה" של הבסת החמאס ברצועת עזה, בטרם ייגזר גורל החטופים לשבט.
בנתוני אי-הוודאות האופפים את המגעים עם חמאס לעסקת חטופים, ובהנחה סבירה כי למערכת הביטחון אין מידע קונקרטי על מיקומו הנוכחי של סינואר, כמו גם על-אודות מקומות המסתור של החטופים הישראלים, הרי שאין לשלול על הסף תרחיש קיצון מעין זה ולו בגישת ה"איפכא מסתברא".
מכל מקום, הספקות המתקיימים בכל הכרוך לעסקה עם חמאס, אמורים להנחות גישה ישראלית זהירה ואחראית בכל שלבי המשא והמתן, ובכל מקרה, מן הדין להימנע מכרסום זוחל מהותי בעמדות המיקוח, ולא להיחפז בהפגנת גמישויות שאינן מחויבות המציאות, בצמתי החלטה במעלה הדרך.
תביעה ישראלית נחושה לקבל רשימה מפורטת ומדויקת של החטופים המוחזקים בחיים בידי חמאס בעזה, מקבלת עתה משנה לגיטימיות ושומה שנתעקש על כך, גם בקונטקסט הומניטרי גרידא. זכות הקיום של דרישה זו נשענת גם על ההדלפות המגמתיות מקרב גורמי החמאס בחו"ל המצביעות על בלבול וחוסר נגישות אל מקצת החטופים המוחזקים בעזה.
בנסיבות הנוכחיות יש להתייחס אל סינואר כאל מי שעקבותיו לא נודעו (בבחינת "האימאם הנעלם"...) וכי מתקיים ספק אם הוא עדיין בחיים. מה שברור הוא שאין לו השפעה על המתרחש ברצועת עזה, והוא מנותק קשר משרידי ההיררכיה של שאריות החטיבות וגדודי החמאס. כך או אחרת, יודגש כי נתונים אלה הם גם בבחינת חומר גלם קריטי למינוף במסגרת מסרים בתחום הלוחמה הפסיכולוגית מול האוכלוסייה ברצועת עזה, גם כהכנת הקרקע למבצע עצים לכיבוש רפיח, הנחשב למעוז האחרון של הארגון ברצועה.