דעתי באורח כללי כי שרי הממשלה - נחשי הצפע של הפוליטיקה הישראלית בהנהגת בנימין נתניהו - סירבו לשעות לאזהרה הרשמית של צה"ל, שבמדיניותם הם מובילים את המזרח התיכון למלחמה, להתקפה על ישראל. הפרטים נודעו לי הבוקר במאמרו המעולה של ד"ר רונן ברגמן בידיעות אחרונות. הוא כתב כי ב-24.7 - חודשיים וחצי לפני מתקפת החמאס - נשלחו האלופים עודד בסיוק ואהרון חליוה (חתני לשעבר) להסביר זאת לממשלה. למפגש עימם הגיעו שניים (מי הם?) ואחד הסכים להאזין בטלפון (מי הוא?). כל שאר השרים-נחשים התעלמו מאזהרת צה"ל. חליוה היה מיואש מהם. הוא רצה להתפטר. לבסוף לא עשה זאת מתוך אחריות ציבורית. חבל. אילו ידעתי זאת בפרטנות כזאת בעבר כי אז לפני כמה ימים הייתי משתטח בפתח ביתו ומתחנן ומפציר ומציע שלמרות חלקו באחריות לאסון - ויש לו חלק - לא יתפטר. אין קוצצים את הנחש הארסי בזנבו אלא בראשו. ביבי ראש. ביבי אשם. בנימין נתניהו היה חייב להתפטר דקה אחת לפני הרצי הלוי ורונן בר (הוא השתתק?השתפן?). איני בא לטעון כי חליוה אינו צריך להתפטר. צריך גם צריך. אחריהם? איתם? לא חשוב. העיקר הוא להביא להתפטרותו של ראש הנחש, "מלאך החבלה" בפי יצחק שמיר.