ישראל, המדינה המוכה והחבולה מאז פרוץ מלחמת שמחת תורה ב-7 באוקטובר 2023, מנהלת מלחמה בכמה וכמה חזיתות. אחת קשה מרעותה. השבועות הראשונים של המלחמה, כאשר ההלם היה עדיין בשיאו, התאפיינו בגילויי אחדות, לרבות הקמת ממשלת חירום לאומית. כעבור חודשים מעטים, ההלם שכך, ועם ישראל חזר לסורו, ל-6 באוקטובר:
- נתניהו חזר לאטימות ולחוסר הרגישות, בשעה שכמנהיג - קל וחומר כמי שאם ירצה בכך ואם-לאו, הוא הנושא באחריות העליונה למציאות חיינו, ועל-כן כהונתו הנוכחית היא כהונתו האחרונה כראש הממשלה - היה עליו לגלות אהדה וחום כלפי המשפחות השכולות ומשפחות החטופים, כמו גם כלפי שותפיו לוועדת השרים ("קבינט") לניהול המלחמה;
- ה- רל"בים (רק לא ביבי), אנשי הבלפוריאדה והקפלניאדה, אלה שרוממות הדמוקרטיה בגרונם אך לא בהתנהגותם, חזרו לרחובות, וחותרים להחלפת ממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי באמצעות הרחוב במקום באמצעות הקלפי.
שרלטנים למיניהם חטפו והשתלטו על כאבן של משפחות החטופים, התעלמו מכך שמשפחות החטופים אינן מקשה אחת, ורתמו את המשפחות הכואבות לגחמותיהם הפוליטיות, ה- רל"ביות. מדובר ככל הנראה במיעוט מתוך משפחות החטופים, אבל מיעוט הזוכה להבלטה תקשורתית נרחבת, בניגוד לבמה התקשורתית המצומצמת שניתנת למי שהוא אולי הרוב מתוך משפחות החטופים, המבין שמי שמונע עסקת חטופים הוא סינוואר, ולא נתניהו.
האשמת נתניהו כאילו הוא זה שמונע עסקה, היא עלילה מרושעת המופצת על-ידי מתנגדי נתניהו אשר שכחו מי האויב, עלילה שהמשפחות הכואבות נוטות לאמץ, בצר להן, ו/או בגלל נטייה פוליטית. הוא הדין לגבי האשמת הממשלה בהפקרת החטופים. מחדל ה- 7 באוקטובר הוא נורא, אבל בשום אופן איננו הפקרה במזיד. לעומת זאת, האטימות המלווה מאז את נפגעי אותו מחדל - זועקת לשמיים. הרוב המכריע מתוך 120 המנותקים בכנסת אפילו אינו טורח להיפגש עם הסוגים השונים של המשפחות הכאובות.
התקשורת מדברת על "מטה משפחות החטופים", "הפגנות משפחות החטופים" וכו', תוך התעלמות מכך שזו הכללה בלתי מבוססת. ה' הידיעה מיותרת ומטעה כשהיא מוצמדת למילה "חטופים". "מטה משפחות החטופים" הוא מטה רק של חלק מהמשפחות, אולי מיעוט מתוכן, בשעה שמשפחות רבות מבינות שבגלל סינוואר לא ניתן להגיע לעסקה. הוא המכשול לעסקה, ולא אף אחד אחר. הוא לא זז מילימטר מן התכתיבים שהוא מנסה להכתיב לישראל מן היום הראשון לחטיפה. לעומת זאת, נתניהו והנותנים ונותנים מטעמו עושים עוד ועוד ויתורים כואבים ומסוכנים לאויב האכזר. כל דרישה ולחץ ל"עוד קצת חבל" לצוות הנותנים ונותנים משמעותו עוד צעד לקראת הניצחון המוחלט, של החמאס. בתנאים אלה עסקה אינה ניצחון אלא כניעה. האויב "המורתע" ו"המובס" מכתיב לישראל את תנאי הכניעה, יחד עם "העולם" הצבוע, משני צדי האוקיאנוס האטלנטי, הגוזל מישראל את ההישגים המעטים שהשיגה בראשית המלחמה.
שגיאה חמורה: הפרדה בין חטופים לחטופים אחת השגיאות החמורות ביותר שישראל עושה במהלך המתן ומתן היא ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמידה על כך שתהיה עסקה כוללת ומלאה, שעבורה - ועבורה בלבד - ניתן לשלם במטבע של הפסקת הלחימה. בנובמבר שוחררו כמאה חטופים, אבל המשמעות של העסקה החלקית דאז - תכתיב של סינוואר - הייתה גזר דין של המשך השבי הנורא לכל השאר. עסקה חלקית היום עלולה להיות גזר דין מוות לכל הנותרים, ובעיקר החיילים השבויים. על-כן, על ישראל להודיע לאלתר על הפסקת כל מתן ומתן, ועל כך שעסקה חייבת לכלול את כולם, בבת אחת: אזרחים וחיילים, חיילות וחיילים, חיים וחללים. לא פעימות ולא שלבים. שחרור כולם ובמקביל - סיום הלחימה.
העיסוק התקשורתי/הציבורי בנושא החטופים כרוך בשקרים לא מעטים, ומן הראוי למנות ולהזכיר אותם: א) שקר "פתרון" שתי המדינות שנקרא גם שקר "היום שאחרי". מי שדורש לעסוק היום בשקר "היום שאחרי" הוא מי שרוצה את שקר המדינה הפלשתינית ואת "פתרון" שתי המדינות, המתכון להקמת מדינה לאויב חמאס/אש"ף לצד ישראל בהתחלה ועל חורבותיה בהמשך. מי שמבין את מלכודת המדינה הפלשתינית אינו יכול להסכים להתאבדות בדרך זו. חבל מאוד שלא מעט אלופים במילואים המוזמנים לאולפנים כדי לתת פרשנות צבאית בתחום מומחיותם, מנצלים את הבמה המוענקת להם בשפע כדי להביע את עמדתם הפוליטית, שאינה אלא רל"ב.
ב) שקר "הקונספציות", הן "הקונספציה" של אוסלו לפיה יש מחבלים טובים (אש"ף, ערפאת, אבו מאזן) שלהם מותר לתת רובים ונתחי מולדת כדי שישמרו עלינו מפני המחבלים הרעים (חמאס, סינוואר ומרעיהם), והן "הקונספציה" של מתן ערימות כסף ישירות למחבלים הרעים כדי שאלה לא יפגעו בנו. שתי "הקונספציות" נכשלו לחלוטין וגרמו לאלפי קורבנות.
ג) שקר ה"הפקרה" שעליו כבר נכתב לעיל.
ד) שקר "הניצחון המוחלט", שכאמור יותר ויותר נראה כניצחונו של החמאס.
ה) שקר היכולת להמשיך את הלחימה בעתיד, במועד שאותו תבחר ישראל. סינוואר המנוול והמתוחכם ידרוש ויקבל ערבויות אמריקניות לכך שישראל לא תפגע בו לרעה במועד כלשהו בעתיד.
ו) השקר המופץ חדשים לבקרים בתקשורת הבלתי אחראית, לפיו יש התקדמות בתהליך הנסיגה. שקר זה גורם סבל מיותר למשפחות. שקר זה הוא שירות מיותר לאויב הנוקשה, שציפיותיו הולכות ומתגשמות.
ז) שקר המתווכים ההוגנים. על קטר נאמר כבר הכל. היא מדינת אויב. כך גם טורקיה של ארדואן, המנסה לחזור על תרגיל ה"מרמרה", המנסה לחדור לענייני התיווך, והחולמת על שובה של האימפריה העות'מנית. גם היא מדינת אויב. ומצרים, היא אינה אויב אבל הודות לה נמשכות ההברחות של נשק ותחמושת דרך מנהרות רפיח. ממש בעת כתיבת שורות אלה מנסה משלחת בכירה מטעמה למנוע את ההתקפה הישראלית ברפיח, תמורת מגעים על עסקת חטופים מפוקפקת, חלקית ומסוכנת.