מן הפסוקים המתארים את מה שקדם לקריעת ים סוף אפשר לראות שגם משה רבנו היה בטוח שבפעולה אנושית לא ניתן להינצל מהצרה הזאת שבה היה נתון עם ישראל. תגובתו לאותה תלונה אירונית של בני ישראל היתה: "התייצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום". לדברי הרש"ר הירש, המילה 'התייצבו' כבר מופיעה בהטיה אחרת בספר שמות - "ותתצב" - כאשר מרים עומדת ליד היאור ומתבוננת מה ייעשה עם אחיה משה הנמצא בתיבה. בשני המקרים מדובר בעמידה שקטה שיש בה ציפיה לדבר מה. "במילה התייצבו מתגלה סברתו של משה לגבי הישועה הצפויה. כסבור היה שה' ישמיד את פרעה ואת חילו כדרך שעתיד הוא להשמיד את חיל סנחריב - מבלי שיהיה צורך בפעולה כל שהיא מצד עצמו ומצד העם", הוא מסביר ומוסיף שאותה ציפיה של משה רבנו ש"ה' יילחם לכם ואתם תחרישון" הולידה בקרבו של משה רבנו צעקה פנימית ותפילה לריבונו של עולם שיביא לבני ישראל את הישועה המובטחת. על כך עונה לו הקדוש ברוך הוא: "מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראל ויסעו", כאומר - הישועה האלוקית תלויה במעשה שיעשו או לא יעשו בני ישראל. "הצעד הראשון צריך שייעשה על-ידי העם... עליו להיות ראוי לישועה על-ידי ההוכחה המעשית שבליבו ביטחון בה' המביא לידי אומץ לב וזריזות מעשים ללא פחד. תחילה יסעו הם וירדו לים בלא היסוסים וחששות, ורק אז יסלול ה' את נתיב הישועה". על-פי ההסבר הזה, חלוקת התפקידים בהוצאה אל הפועל היא בין שלושה 'שחקנים' שעליהם מדברים הפסוקים - בין משה רבנו, בני ישראל וריבונו של עולם: "ואתה הרם את מטך ונטה על הים ובקעהו, ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה. ואני - הנני מחזק את לב מצרים ויבואו אחריהם". "לא אני בלבד אפעל במעשה הישועה", כותב הרש"ר הירש בשמו של הקדוש ברוך שהוא הדובר בפסוקים הללו, "גם בני ישראל - על-ידי אומץ לב שיש בו ביטחון בה', ואתה (משה רבנו) כשליח ה' עם מטך - המטביע על ההתרחשות חותם של פועל ה'; ואני לבסוף אפעל לעיצובה המיוחד של ההתרחשות". דהיינו - הישועה מגיעה רק אחרי פעולה אנושית, שמודעת לכך שהיא כלי לקידום הישועה האלוקית. נתינת המשמעות לפעולה האנושית - לאומץ הלב הנדרש במקרה הזה, כדי לקפוץ אל הים, אבל בעצם לכל פעולה שאדם עושה בניסיון לתקן את עצמו ואת העולם - נעשית על-ידי הנביא, על-ידי איש אשר רוח בו. הוא זה שמצביע על הכיוון הכללי שאליו צריך האדם ללכת תוך הענקת השראה ומשמעות לפעולה האנושית. גם הקדוש ברוך הוא מפזר לאדם סימנים שאמורים לכוון אותו בדרכו. אלא שאותם סימנים עלולים להתפרש על-ידי האדם באופן מוטעה. קחו למשל את הפירוש הידוע של רש"י על הפסוק המתאר כיצד רגע לפני קריעת ים סוף זז עמוד הענן הניסי מלפני מחנה ישראל ועומד מאחוריהם על-מנת שניתן יהיה למנוע מכלי הנשק של המצרים מלפגוע בבני ישראל . על-פי הפירוש הזה, רק הנס שמר על בני ישראל, מבלי שהם נדרשו לעשות דבר. אך אולי אפשר להבין זאת גם אחרת לגמרי. בניגוד גמור לפירוש שהציג רש"י, ממשיך הרש"ר הירש את הקו הפרשני שלו ומציין שתפקיד תזוזת מלאך האלוקים הנזכר הפסוק ועמוד הענן היה בדיוק הפוך - לזרז את בני ישראל להיות פעילים ולא סבילים. הענן זז מלפני מחנה ישראל לא כדי להגן עליהם אלא כדי שלא יפריע להם לפעול. הוא הפליא לבטא את הרעיון הזה במשפט מדויק ומתומצת היטב, ב-11 מילים שצריכות להיחקק על לב כל אדם מאמין: "הים לא ייסוג מפני מלאך האלוקים, אלא מפני האדם הבוטח בהשם".