התרגיל המוכר של בנימין נתניהו הוא, שכאשר מתקרבת עסקה לשחרור החטופים, הוא מכריז על כך ובכך משתק מיד את התהליך. ב-30 באפריל, ערב נסיעת משלחת ישראל למצרים לגיבוש פרטי העסקה ויום לפני תשובת חמאס, יצא ביבי בהכרזה: "פעולה ברפיח? בקרוב. יש מאמצים לעסקה, אבל סיום המלחמה לא בא בחשבון". ברור שמה שמניע את האיש הוא רק שיקולים אישיים, איך למנוע את פירוק הממשלה על-ידי סמוטריץ' ובן-גביר. בדרך מתוחכמת הוא מסלק את העסקה לשחרור החטופים מדרכו בהצהרה שיקשה על חמאס לקבל. וזאת בימים שבהם יש חשש גדול שבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג יוציא צווי מעצר בגין פשעי מלחמה נגד ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל ואישים אחרים. צווים כאלה יגרמו לישראל נזק אסטרטגי, לבידודה בעולם ולנידויה מחבר העמים. הם עלולים להביא לחרם כלכלי עליה, לסילוקה מאירועים בינלאומיים, להטלת אמברגו נשק ולהחרמתה באקדמיה. כשם שנעשה בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד. ישראל תידרדר לשפל המדרגה בכל התחומים, בצבא, בכלכלה, ביחסים הבינלאומיים ובחברה, הידרדרות שתוביל להמשך התפוררותה. כל הישגינו ב-75 השנים מאז קום המדינה יירדו לטמיון. אבל כל האיומים הללו וכל הנזקים שעלולים להיגרם למדינה בטווח הארוך, בטלים בשישים בעיני ביבי, לעומת פירוק ממשלתו על-ידי סמוטריץ' ובן-גביר. המשפט "תמות נפשי עם פלשתים" נכון לגביו, אך כעת הפלשתים הם אנחנו, עם ישראל. ביבי גם מבין שכניסה לרפיח לא תביא לשום הישג, אלא להפך. היא תחמיר את המצב. גם מרפיח נצטרך לצאת לאחר כיבושה, ויקרה שם בדיוק מה שקרה ב-80% משטח הרצועה. כניסה לרפיח תביא להרס מוחלט של יחסינו עם מדינות העולם ועם מדינות ערביות שאיתן יש לנו יחסי שלום, ויהיו לכך השלכות קשות מאוד. כניסה לרפיח גם לא תשאיר אף לא חטוף אחד בחיים, ויהיו הרבה מאוד אבידות בקרב חיילינו ובקרב פליטים פלשתינים בלתי מעורבים. חמאס כבר ערוך היטב לכניסת צה"ל, והכין לנו מארב אסטרטגי של מלכודים ומטענים ברחובות, בחצרות ובבתים. לא ניתקל בלחימה במחבלי חמאס רבים, כי הם יתפנו עם 1.4 מיליון הפליטים לשטחים בטוחים, ומשם יחזרו דרך מנהרות. ביבי גם מודע לכך שבכניסתנו לרפיח לא יעלה בידינו לנטרל את המנהרות העוברות תחת ציר פילדלפי בעומק עשרות מטרים, ומחברות בין סיני לרצועת עזה, מנהרות שדרכן מגיעים כבר שנים אמצעי לחימה לידי חמאס. מצרים הודיעה באחרונה שכניסת צה"ל ללחימה ברפיח תסכן את השלום איתה. במילים אחרות, ביבי שולח לוחמים למותם ללא שום תוחלת ותועלת, למטרה אחת בלבד: שימור הנרטיב של המשך הלחימה.