מספרים על הדלפה מישיבת קבינט בה העיר השר איתמר בן-גביר לרמטכ"ל הרצי הלוי על סדרי העדיפות בנושא חיסול/שבייה של מחבלים, ואבי (משה) דיכטר אשר כמו כל ראשי השב"כ שאת שמם שמעתי, הוא לטעמי אינו העיפרון הכי מחודד בקלמר, העיר לו על דבריו. בואו נבנה מודל תלת שלבי המחקה את דרכו של מחבל פעיל לשמיים או לשבי הישראלי:

• בשלב הראשון הוא מחבל פעיל.

• בשלב הבא הוא מחבל מנוטרל חי או מחבל מנוטרל מת.

• אם הוא מנוטרל חי, דרכו לכלא כמחבל שבוי חייבת להיות מובטחת.

מנוטרל חי, פירושו שעל-פי הפרשנות המאד-מאוד מחמירה של מראהו ושל כוחותינו שמסביבו, הוא אינו מהווה כל איום ישיר או עקיף עליהם. וכל מי שהוא מחבל חי, ואינו מנוטרל חי, דינו מוות בלי כחל וסרק. במלחמה בדיוק כמו במלחמה. כאשר אנו מדברים על המחבלים הפעילים (שלב ראשון), ורוב המחבלים הם מחבלי השלב הראשון (המתים נמחקים מהסד"כ), חלה עלינו החובה לנטרל אותם על-ידי הריגתם. אלא אם אנו צריכים אותם חיים. אך מרגע שהם מנוטרלים והם בכל זאת בחיים, לא רק שמצוות חיסולם לא חלה, אלא מצוות שמירתם בחיים חלה, כולל טיפולים רפואיים כולל אוכל ומזון, כולל איסור פגיעה אלא לצרכים מודיעיניים ועל-פי תקדימי בית המשפט עליון. אנו לא מוציאים להורג בלא משפט אף אחד שלא מסכן אותנו אף אם הוא אויב אכזר, אפילו אם לפני דקה הרג לנו את החבר היקר לנו מכל. אם יש בניין עם מחבלים, אין לקרוא להם לצאת. יש להרוס את הבניין עליהם. אם ידוע שיש בלתי מעורבים בבניין, יש לעשות שיקול קר של כמויות, ושיקול קר של הערך של המחבלים האלה - ככל שהם בכירים יותר ומסוכנים יותר, כן הם יכולים לקחת אתם לעולם הבא יותר בלתי מעורבים. השיקולים האלה אינם בהכרח שיקולים אשר ממשלת שוויץ, או ממשלת שבדיה מתחבטות בהם. אבל הן תתחבטנה. וכאשר ה-7 באוקטובר יקרה אצלן, וכך יקרה ללא שמץ שמצו של ספק, תושביהן יופקרו לא ליום אחד אלא לצמיתות, ולא ייוותר שם איש שיקרא להפוך דיסקט. לעומתן, אנחנו אומנם פישלנו אך התעשתנו די מהר. ואנו חייבים להפוך דיסקט לאלתר, היינו חייבים עוד קודם, אבל אף פעם לא מאוחר. ולסיכום כיהודי, ישראלי, ציוני לפני ה-7 באוקטובר ואחרי ה-7 באוקטובר אני סבור שמחבלים יש להרוג ויש להימנע ככל האפשר משבייתם, אלא למטרות מודיעיניות ולמטרות סחר חליפין בבני ערובה. אני משוכנע שכל יהודי, ישראלי, ציוני מסכים עם האמירה הזו - הוא ודאי יסכים לה לאחר שקרא את הכתוב לעיל.