מדינת ישראל במצב מלחמה. מלחמה בדרום, מלחמה בצפון. חוקי המלחמה מחייבים את התוקפים והמגנים לעשות כל מאמץ להימנע מפגיעה באש בבלתי מעורבים, וזאת מבלי לוותר על ההישג הנדרש מהמלחמה, חיסול כוחות האויב והכנעתו. מדינה חייבת זאת לתושביה, והיא חייבת זאת גם לתושבי האויב, כאשר במקרה שלנו תושבי האויב מופקרים למותם פשוטו כמשמעו על-ידי האויב.
כאשר תושבי הצפון והדרום בישראל נדרשו לנטוש את בתיהם כדי להגן על חייהם מפני האויב האכזר, לא שמענו אף קול צדקני ומתחסד הרואה בפינוי הזה פגם מוסרי, כי הפינוי אולי הוא קשה, אולי הוא מורכב, אך הוא ודאי מוסרי בריבוע כי נועד להצלת חיי אדם.
לעומת זאת כאשר ערבים מתפנים בהמלצת צה"ל לאזורים בטוחים יותר צצים פתאום כל מיני אנשים הזויים, צדקנים, מתחסדים, עם דמעות תנין בעיניהם המתגלגלות לשמים, כאלה שקואים לאויב להמשיך לרצוח בנו, ואומרים לנו "הפינוי הוא לא מוסרי" ובכך הם קוראים לתושבים האלה למות, כי את המלחמה חייבים לקיים, והם, אותם תושבים אם לא מתפנים, מהווים מסתור חי לאויב האכזר, ולכן, אפילו על-פי חוקי המלחמה דינם מוות.
צדקני השמאל שולחים אל מותם מאות אלפי ערבים, ומתהדרים בסמל "מוסר" שקרי על מצחם. צדקני השמאל הקוראים להימנעות מפינוי מבצעים בפועל רצח המוני בהבל פיהם. בושה.