נקודה למחשבה ליום העצמאות ה-76. למדינתנו אתגרים רבים, אבל אני מזהה שני אתגרים קריטיים:

• ספקות בנוגע לצדקת הדרך. האם דרכנו צודקת? האם ציונות היא מימוש מטרה צודקת וראויה?

• ספקות בנוגע לתודעת מסוגלות קולקטיבית. האם יש ביכולתנו לממש את הייעוד הציוני, גם אם הוא צודק וראוי? האם (בימינו אלה) יש לנו מסוגלות לממש את מטרות המלחמה על כל מרכיביה?

כמענה לנקודות אלה אני מציע לעיין מחדש בדבריו של ראש הממשלה הראשון, שנאמרו בדיון ב"ועד הביטחון", 3.2.1948, עוד לפני קום המדינה. הכותרת - "על מה אנו מגינים". בדברים אלה בן-גוריון מתווכח עם מינימליזם ציוני המציע להסתפק בהגנה על הקיים, עם הערכת "מומחים" שאיננו מסוגלים להכריע במערכה (ובייחוד לשחרר את הנגב), ועם עצם הרעיון של"מומחים" (אנשי מקצוע כביכול) צריך להיות משקל מכריע בסוגיות שנויות במחלוקת. הוא הדגיש את חשיבות הרצון בקביעת המטרה ובכך שהמטרה צריכה לקבוע את האמצעים אותם יש להפעיל. ראשית, בן-גוריון דוחה עקרונית את המינימליזם של שמירה על הקיים - "אני חולק על גישה זו ושולל בהחלט ... את רעיון השמירה על הקיים. אמנם, אנחנו מגינים, ...על כל נקודה ישובית, אבל הפעם אין זאת מגמת התגוננותנו. ...בקביעת מגמת מלחמתנו תלוי, לדעתי, הכל: גם המאמץ שיעשה וגם התוצאות שיושגו". שנית, בן-גוריון דורש להביט נכוחה במטרת האויב - "עלינו לראות בבהירות מלאה מהי מטרתו של האויב. הפעם אין זו התנקשות בישוב זה או אחר, או במספר ישובים, או אפילו בישוב כולו. האויב מבקש הפעם לעקור את "הסכנה הציונית"..." שלישית, בן-גוריון דורש בהירות מוסרית לגבי מטרתנו - "ואף מלחמתנו אנו יש לה מטרה אחת ויחידה: מלחמה על הגשמת הציונות, אם לא במלואה, הרי לפחות על התנאים ההיסטוריים המבטיחים את הגשמתה, ...זהו הכיוון של מלחמתנו, אם כי דרכיה ישתנו מזמן לזמן". זאת היות ש"הראִיה ההיסטורית אומרת לנו ששום דבר יהודי לא יהיה קיים בארץ אם לא נבטיח נצחונה של הציונות". רביעית, בן-גוריון שולל את הרעיון שה"מומחים" יקבעו מה נכון וראוי לעשות. תפקידם של המומחים לסייע ביישום המעשי של מה שראוי לעשות, מתוך הזדהות עם המטרה שלא הם אלה הקובעים אותה. כך אמר: "נאמר כאן שמומחים צריכים לקבוע דרכי המלחמה. ודאי שאנו זקוקים בכל מפעלנו למומחים. אנו זקוקים להם בחקלאות, בחרושת, בחינוך וגם במלחמה. אבל שום מומחה לא יקבע על מה נילחם ועל מה לא נילחם, ...שום מומחה לא יגדיר מראש מהי יכלתנו המלחמתית. אין זו יכולת נתונה וקצובה מראש. יכולת זו בלי ספק מוגבלת, אבל גדלה תלוי הרבה במטרת המלחמה. הדבר שעליו אנו נלחמים קובע מידות היכולת. מטרה מצומצמת — מצמצמת יכלתנו, מטרה מורחבת — מרחיבה. מי הוא המומחה אשר יגיד לנו עד היכן מוכן העם היהודי ללכת בהגנתו על עתידו הלאומי? ". בן-גוריון מדגים את זה על מדיניות ביחס לנגב - "אם נרצה להוביל מים לנגב — יאמר לנו המומחה איך לעשות זאת, אבל לא נשאל אותו אם כדאי או לא כדאי להוביל מים לשם. ואיני מוכן לשאול שום מומחה אם כדאי להילחם על הנגב". ומכאן מגיע בן-גוריון למסקנה המעשית הכל-כך רלוונטית לימינו - "אני בטוח כי בכוחנו להגן על כל ארץ-ישראל, ואני יודע מהו מקור הכוח שלנו. אם המומחה ידע מידת כוחנו, יוכל לייעץ כיצד להשתמש בו באופן היעיל ביותר. ואם ידע מהי המטרה שלנו ומה הם האמצעים שבידינו — ייעץ הדרך המעשית ביותר להשגת המטרה. את המטרה עצמה יתווה רצוננו הציוני, ובגודל הרצון — תלוי גודל הכוח".