מהשבת שלאחר פסח ועד שבועות נהוג לקרוא ב"פרקי אבות" בשבת אחר-הצהריים. פעמים רבות מובאים במסכת זו ציטוטים מדברי חכמים לאחר המילים: "הוא היה אומר". שאלה למחשבה: מדוע לא נכתב: "הוא אמר" אלא: "הוא היה אומר"? הצעת תשובה: כיום מודפסים "סטיקרים" ובהם מובא משפט שאפיין כל אחד מהנופלים במלחמת "חרבות ברזל". ברור שהם אמרו דברים נוספים, אך זה ה"מוטו" שמאפיין ומייחד את האדם המסוים. אמירה משמעותית וחשובה שהאמין בה. הוא לא אמר זאת רק פעם אחת אלא "היה אומר". חזר ואמר דברים אלו שוב ושוב בהזדמנויות שונות. היה מאוד חשוב לו לומר דברים אלו לאחרים, בתקוה שאנשים יושפעו מהם ויתנהגו לפיהם.

מה היא האמירה (ה"הוא היה אומר") שלך?

ה' ברא את העולם בעשרה מאמרות ואף נתן לאדם כלי שהוא יכולת הדיבור. יש לאדם אפשרות לבחור מה יאמר, למי וכיצד. ניתן לבחור ב"אמירה" - לדבר ברַכות ונעימות, לומר מלים טובות, ללמד נושאים שונים ולהסבירם היטב ואף לומר מחמאות ותשבחות ובכך לחזק, לעודד ולתת כוח לשומע לפעול בעצמו ולהתקדם עוד ועוד. לעומת זאת, יש שהרגילו לשונם לומר מילים בוטות, לנבל את פיהם בקללות, לדבר דיבורים בטלים, דברי ליצנות, רכילות ולשון הרע. לא כל אדם מודע לכוח הרב שבמילים היוצאות מהפה ולמידת השפעתן וחבל... מילה שנאמרת משולה לחץ שנורה ("חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם" ירמיהו ט', ז') אף אם היורה התחרט על פעולת הירי, את הנעשה אין להשיב. כך גם אי-אפשר להשיב את המילה לַפה, אף אם האדם מצטער על אמירתה והיה רוצה שתימחק מה"פרוטוקול" של השיחה. ניתן לומר: "אמור לי מה ואיך אתה אוֹמֵר ואוֹמַר לך מי אתה". האם אתה חצוף או מנומס, האם אתה סבלני, חכם שהרי "דִּבְרֵי חֲכָמִים - בְּנַחַת נִשְׁמָעִים" (קהלת ט', י"ז). תאמר, תתבטא, אל "תחסום" את פיך מלומר את דעותיך ורעיונותיך, אך זכור: חיים ומוות ביד הלשון. חומה כפולה / עדנה ויג טוּרֵי הַשִּׁנַּיִם הַשְּׁנַיִם אֲמוּרִים לְהַוּוֹת לַלָּשׁוֹן חוֹמָה, וּשְׁתֵּי הַשְּׂפָתַיִם - חוֹמַת הֲגַנָּה. אַךְ אִי אֶפְשָׁר עֲלֵיהֶן לְצַוּוֹת אֶת הַמִּלִּים לְכַבּוֹת לְהַפְחִית עָצְמַת לֶהָבוֹת כְּשֶׁהַנֶּפֶשׁ הוֹמָה, הַלָּשׁוֹן מְסָרֶבֶת לָלֶכֶת לִישֹׁן מִלִּים מְעָרֶבֶת שַׁלְוָה מְחָרֶבֶת מְרִיבָה מְקָרֶבֶת בְּאֹמְרָה כָּל שֶׁבִּרְצוֹנָהּ וּלְעִתִּים - בִּלְצוֹנָהּ