אחרי 25 שנה שבהן ששידרתי בוקר בוקר למאות אלפי מאזינים, לקחתי חלק בעשרות תוכניות טלוויזיה וסדרות וכתבתי מחזות לתיאטראות, הרגשתי שאני חייב להתרחק רגע מההמולה. הרגשתי שאני נוסע על אוטומט בזמן שהדעות הפוליטיות והחברתיות שלי משתנות מהקצה אל הקצה. הייתי מבולבל. עזבתי את התוכנית שלי ברדיו ופרשתי מכל עיסוק תקשורתי. החלטתי שזה זמן טוב להגשים חלום ישן: לעבוד עם בעלי חיים. אז הלכתי לעבוד בחוות החופש בעולש. חוות החופש מצילה בעלי חיים מהתעשיות השונות ונותנת להם חיים חדשים וטובים ופועלת לחינוך למען זכויות בעלי החיים. נושא קרוב לליבי. שם הכרתי את תומר החמור. ולא רק אותו. עשרות בעלי חיים מדהימים הפכו לחברים. לא חברים מהסוג שמנתק איתך קשר אם אתה משנה דעה פוליטית. אבל הזמן הזה בעבודה עם בעלי החיים היה זמן של התגבשות מחדש שלי. התגבשות מחדש של הדעות הפוליטיות שלי. של הבנתי את הסיטואציה הפוליטית חברתית בישראל. והתוצאה ידועה לכם. את הסידרה "חוות החופש" יצרה עבור כאן טליה פינקל המדהימה והרגישה שהצליחה גם לתאר את הקשר המרגש עם תומר החמור וגם להוציא ממני סיפור כואב ששמרתי עד היום לעצמי. בקיצור מוזמנים לצפות. וגם: החלטתי לחזור לתקשורת בימי המחאה, אז הבנתי שיש ניסיון לגנוב את השלטון מבוחרי הימין ולא יכולתי לשתוק יותר. במשך השנה האחרונה מאז חזרתי לתקשורת לא הפסיקו שונאיי להפיץ תאוריות שונות לאיפה נעלמתי ומאיפה צצתי בחזרה ומה עשיתי ואיפה הייתי. אז הפרק הזה מספר את כל הסיפור. שם הייתי כשרציתי להתרחק מהם. אמר סטפן צוויג, מגדולי הסופרים היהודים בהיסטוריה, שאומן חייב תקופה של גלות בחייו כדי להביט בכל מבחוץ ולהבין איפה מקומו. אז גליתי והבטתי והבנתי. זה הסיפור שלי. תהנו.