אתמול כתבתי פוסט שכותרתו "שתיקת הכבש הביבי". גיניתי את בנימין נתניהו שלא הגיב בשלילה ובמיאוס על סרטון של חייל מילואים אלמוני, שמאיים לשתק את הדמוקרטיה הישראלית ומגלה נאמנות רק לדוצ'ה, למנהיג, הלא הוא ביבי.
היום רציתי להתפנק ולא לוותר על המשחק האחרון בליגת-העל ועל החגיגות המתוכננות אחריו לרגל זכיית מכבי תל אביב באליפות. נסעתי לבלומפילד, זנחתי מעט את ההפגנות בהן אני משתדל להשתתף בסיטונות.
היה כיף. מכבי ניצחה את בני ריינה. הייתי בחברה אהודה של נכדי הלוחם בחזית הדרום כמפקד על פלוגה ביחידה מובחרת ורעייתו ואחיינית, כולם אהוביי. אך עוד לפני הסיום נזכרתי בסרט הבלהות בעד בנימין בניטו נתניהו-מוסוליני, ועזבתי את התחרות לפנו סיומה כדי להגיע להפגנה. הפעם בכיכר החטופים.
כוכב סרט ההמרדה הזה למען בניטו בנימין הוא אחד בשם אופיר לוזון. לא חייל מילואים ולא בחזית עזה. נבל. יש לו תנא דמסייע אולי גרוע ממנו, זה בנו של ראש הממשלה יאיר נתנהו העושה על חשבוני (אבטחה) אי-שם בפלורידה, עריק מן המולדת בחודשי מלחמה. כי יאיר הפיץ את הסרטון המטיף למרד למען אביו בנימין נתניהו.
אבל גרוע מיאיר - אביו. חלפו שעות ארוכות עד שלשכתו פרסמה מין הודעה צמחונית-חלבית, שהיא כלום בריבוע ואינה מזכירה לגנאי אפילו את הבן יאיר. לכן גם בעניין זה ביבי גרוע מכולם. חכמינו קבעו לפני כ-2000 שנים כי "אשת לסטים - כלסטים." בעברית פשוטה, בת (או בן) הזוג של עבריין (עבריינית) הוא כעבריין. ביבי ובנו יאיר הם אשת הלסטים בסיפור המזעזע הזה.