אקבע מספר אקסיומות לתפיסתי, שמהן ניתן לנהל דיון בסוגיית הגיוס והנשיאה בנטל לרבות פתרון. אקסימה ראשונה - שירות בצבא הגנה לישראל ושירות לטובת המדינה - הם זכות ולא חובה. אקסיומה שניה - כמדינת העם היהודי יש לנו התייחסות שונה למשקל היהדות ולמשקל המדינה בהרכב של מדינה יהודית (יותר ישראלי או יותר יהודי). הסבר: העם שלנו ותושבי המדינה נחלקים למספר קבוצות: כאלו שרואים את התורה כחזות הכל והמדינה לא מעניינת אותם. כאלו שרואים רק את המדינה כערך ונושא המסורת והיהדות לא מעניינים אותם. כאלו שרואים בתמהיל משתנה גם את ערכי היהדות וגם את ערכי המדינה וזה רוב מוחלט של הציבור, וכאלו שהם גם נגד המדינה וגם נגד היהדות - בעיקרם התושבים הערביים בארץ. אקסיומה שלישית - רוב תושבי העולם מאמינים במשהו שמוביל אותם למוכנות להקריב חייהם על מזבח אמונתם. הסבר: חיילינו הגיבורים הלוחמים בימים אלו, מוכנים להקריב את חייהם למען מדינתם ועמם "על קדושת העם והארץ" ובהתאם גם סיסמת הגבורה של יוסף טרומפלדור עליה חונכו דורות, "טוב למות בעד ארצנו" כלומר אמונה בעם ובארץ. לאורך ההיסטוריה היהודית יש אינסוף סיפורים בהם יהודים היו מוכנים להקריב חייהם על "קידוש השם" כלומר אמונה דתית, החל מאברהם אבינו שהיה מוכן להקריב את בנו יחידו בציווי אלוהי, דרך סיפורי חנה ושבעת בניה ועד ימינו אלו בהם חרדי צועק בבית המשפט העליון "נמות ולא נתגייס". להבדיל אלפי הבדלות גם אויבינו מוכנים להקריב חייהם באמונתם להיות "שהידים". מסתבר שהאמונה החזקה נתפסת כחשובה יותר מהחיים. לפיכך כנראה אמונתם של החרדים מתנגדי הגיוס כי לימוד התורה הוא זה ששומר על העם והמדינה ולא צה"ל, לא ניתנת לשינוי ולא ניתן לשכנועם להתגייס באמצעות חקיקה או פסיקה. אקסיומה רביעית - התמונה הדמוגרפית במדינה משתנה לאורך השנים לרעת המשרתים. הסבר: כאשר הריבוי הטבעי בקרב האוכלוסיות שאינן משרתות - החרדים והערבים - גבוה באופן משמעותי ביחס לזה של האוכלוסייה הנושאת בנטל. רק גלי עלייה מסיביים של יהודים שמוכנים לשאת בנטל יכולים למתן את היחס אולם הוא יחמיר עם הזמן וצריך למצוא את דרך להתמודד עם הבעיה העתידית. נושא השירות בצבא והשוויון בנטל נידונים שנים רבות בשלבי חקיקה, בהסכמים קואליציוניים ואפילו בפסקי דין של בתי המשפט בערכאות השונות ובעיקר בבג"ץ. ברור, ולא נדרש מחקר אמפירי כדי להצביע על אי-שוויון בנשיאה בנטל. נשאלת השאלה אם הנושא בכלל פתיר במסגרת רבגוניות הדעות וההתייחסות ליהדות, לישראליות ולתמהיל מעמדן בתפיסה החברתית. סיכום ביניים: הסיכוי לשכנע את החרדים והערבים (וסרבני שירות אידיאולוגיים אחרים) לשאת בנטל - בין אם בצבא ובין אם בשירות לאומי - שואף לאפס מאחר שמדובר בשירות הנוגד את האמונה והאידיאולוגיה הלאומית והדתית שלהם, ולא ניתן לשנות אמונה עמוקה באמצעות חקיקה או פסיקה. לפיכך נדרש פתרון אחר - "מחוץ לקופסא". חייל שמגויס בכפיה לא יכול להיות חייל טוב. במקרה הטוב הוא פשוט לא ימלא תפקידו כראוי ובמקרה הגרוע הוא יהפוך לבעייתי למערכת ולא רק שלא יתרום אלא שיכביד על המערכת וירתק אליו כוחות אחרים כדי להתמודד עם בעייתו. לכן, לדעתי לא צריך לכפות על-אף אחד להתגייס לצבא. ראינו החל ב-7 באוקטובר איזו רוח התנדבות והקרבה יש בקרב אלו שכן מעוניינים להצטרף לצבא, ולכן לא צריך לגייס את המתנגדים. הטענה שאין מספיק חיילים היא פתירה (ראו להלן) ובאמירת אגב אומר שצריך להעמיד לדין את כל שורת הרמטכ"לים בשנים האחרונות שהטיפו לצבא קטן, פירקו מסגרות, שחררו במסות חיילי מילואים, צמצמו אימונים, חתכו תקציבים ורימו אותנו בצבא קטן (ובו-זמנית בפנסיות מוגדלות...). אני שירתתי בצבא בו השירות הסדיר נמשך 36 חודשים - כן 3 שנים! וזה לא פגע כהוא זה ביכולותי להשתלב לאחר השירות בחיים האזרחיים, בלימודים ובעולם העסקים. במשך שנים התפתחה במקביל לשירות הצבאי גם מסגרת חלופית של שירות לאומי. שירות זה קצר יותר מהשירות הסדיר, ויש לדעתי להשוותו מבחינת אורכו ותנאיו לשירות הסדיר בצבא כך שיהיה חלופה אמיתית. כל מי שאיננו מוכן לשרת מבחינה אידיאולוגית בצבא יופנה לשירות לאומי אזרחי - מקביל באורכו ובתנאיו. לאחרונה מדברים על צורך בחיילים כי יש מחסור. איך מתגברים על "המחסור הנטען בחיילים"? - אני מציע להאריך את השירות הסדיר בתנאי שכר של איש קבע. אם השירות כיום הוא X חודשים, יאריכו את השירות ל-36 חודשים כאשר מהחודש הראשון לאחר ה - X יקבל החייל הסדיר שכר של איש קבע. בכך יתוגבר המערך הסדיר. ואנשי המילואים? גם להם יש לתת בונוס נוסף על הכנסתם הרגילה. כיום מקבלים המילואימניקים תגמולי מילואים מהביטוח הלאומי כפונקציה של הכנסתם המדווחת, ואני מציע להוסיף על התגמול עוד X% כדי לתת תגמול הולם, בונוס, על היציאה ממעגל העבודה לטובת שירות המדינה. עד כאן הצעתי פתרון לטענה של צורך בגיוס בגלל מחסור בחיילים. נשאלת השאלה מאין יבוא הכסף למימון ההצעה. כאן אני מציע את המהפכה המהותית ביותר. מי שלא משרת שירות צבאי מלא או שירות לאומי מקביל מלא, מטעמים אידיאולוגיים - לא יקבל אזרחות ולא תהיה לו זכות בחירה בבחירות. הזכות הדמוקרטית לבחור מוענקת מטעם המדינה ולכן מי שלא משרת את המדינה לא יקבל את הזכות הזו. הלא משרתים, יהיו תושבים ולא אזרחים. לא יוכלו ליהנות מתקציבי המדינה, מהטבות שונות כמו מבצעי דיור מוזלים, וכמובן לא מהעברות כספים ותקציבים במישרין ובעקיפין. הכספים הרבים שייתפנו בתקציב המדינה יועברו לטובת התגמול הנוסף שישולם לאלו שכן משרתים. ההצעה שלי היא שוויונית לחלוטין ונתונה לבחירה חופשית של כל אחד. היא חלה על גברים ונשים, חרדים וחילוניים, יהודים וערבים. לא משרת - לא אזרח. יטענו הטוענים, הרי הפוליטיקאים מטעם ייתנגדו. ובכן, האפקט של הצעתי ייגרום לכך שהחרדים והערבים שלא ישרתו, לא יוכלו לבחור בנציגיהם לכנסת. מספר החכ"ים המייצגים אוכלוסיות לא משרתות יצטמצם, משקלם הפוליטי ייפחת, והמדינה האהובה שלנו, תשרת סוף-סוף את משרתיה.