טליה ששון ואחרים כתבו מאמר בעיתון אמריקני מתוך רצון למנוע את נאומו של נתניהו בקונגרס. שלושה שמות הכרתי מבין כותבי המאמר, הסופר דוד גרוסמן, אב שכול ועם משפחות השכול איני מתעמת, טליה ששון ואהוד ברק. טליה ששון היא בעלת דעה שמאלית קיצונית, יש לה דרך, תמיד הייתה לה דרך, אני חלוק על דרכה, אך עד היום מאוד הערכתי את נאמנותה העיקשת לדרכה. אהוד ברק הוא אופורטוניסט מצוי, ההפך הגמור מטליה ששון ולכן אני מתקשה להבין מה מצאה בו טליה ששון, ואיך היא מצאה בו שותף לדרך. ההסבר היחיד שיש לי לחבירה המוזרה הזו בין אידיאולוגיה צרופה ובין אופורטוניזם טהור זה ייאוש. טליה ששון התייאשה מאמונתה כי בידה לשנות את החברה הישראלית כדי שתפעל בדרכה, ועברה לנשק בלתי קונבנציונלי, שימוש בראש ממשלה כושל, כדי לשבש את מהלכי החוץ של המדינה. לייאוש של טליה ששון יש כנראה סיבות. היא מבינה שלדרכה אין עתיד, 7 באוקטובר הוכיח לכולנו שדרכה הגיעה אל קיצה, ואז היא מוצאת את מפלטה עם קבוצת רל"ב, רק לא ביבי, ובכך היא סוטה במאה אחוז מהעמדה האידאולוגית המוסרית שאפיינה אותה לאורך השנים. טליה בישלה דייסה, נתנה לזה והוא לא רצה, נתנה לזה והוא לא רצה, הכל נשאר, אז היא הלכה והלכה חיפשה ומצאה חבר. גוּאָן צִ'י יוֹאוּ, גִ'י צִ'י רֶן הסיני אמר פעם "תוך התבוננות בחבריו מכירים את האדם" או בעברית "אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה" מה חבל טליה שמצאת באהוד ברק חבר.