אני נבוך לכתוב על הנושא הבא אבל אין ברירה. לדעתי יש כמה קונספציות בפרקליטות המדינה אותן ראוי לתקן, קונספציות אשר עוסקות בהטרדה מינית של קטינים. פורסם על מקרה, סבא זקוף (סבא'לה עם זקפה בפועל) אשר התחכך עם נכדתו הפעוטה כאשר היא על ברכיו, הועמד לדין על הטרדה מינית, הורשע על-פי הודאתו בעסקת טיעון ונגזרו עליו תשעה חודשי מאסר. סביב הנושא הזה התקיים בנושא פסק דין אחר של בית המשפט שיח לימודי בין פרקליט מטעם פרקליטות המדינה (להלן התובע) אשר ייצג את המדינה בשלבי גזרת העונש נגד אותו קשיש, ובין שני מתמחים, בו אמר הפרקליט לשני המתמחים כי על-פי פסק הדין: "לטענת התובע, בעת שסב מושיב את נכדתו על ברכיו הוא אינו מבצע עבירה וגם אם איבר מינו הזדקר אותה עת, אין הדבר מהווה סוף פסוק לעניין אחריותו הפלילית". ואם תרשה לי פרקליטות המדינה היקרה, אני מבקש לחלוק על דברי התובע, גם על המילים ובעיקר על המנגינה. 1) כאשר מתייחסים לעניין האחריות הפלילית משמע שיש די ראיות לעצם המעשה הפלילי, כי אם אין די ראיות למעשה הפלילי אין צורך להשקיע משאבים באחריות הפלילית, אשר עיקר העיקרים שלה הוא היסוד הנפשי. 2) הפרקליטות לא מהווה כלל ועיקר סוף פסוק לעניין היסוד הנפשי וזה לא השיעור שאותו צריך ללמד את המתמחים. מה שמחייב את הפרקליטות בהחלטה אם להעמיד לדין הוא שהסיכוי להרשעה גדול מהסיכוי לזיכוי. סוף הפסוק לעניין היסוד הנפשי הוא בית המשפט בלבד. 3) אם סבא רפוי שם את נכדתו הבוגרת על ברכיו, הכל בסדר, היא גם יכולה לקום בכל רגע, אלא אם הוא מונע ממנה בכוח לקום ואז זה עלול להיות לא בסדר. 4) אם סבא זקוף שם את נכדתו הבוגרת על ברכיו, זה כבר מאוד לא בסדר אך סביר להניח שהיא תקפוץ כנשוכת נחש, היא תביע בפראות את התנגדותה, ולכן האירוע הזה יסתיים כהרף עין, אולי בתוספת סטירה מכל הלב על לחיו של סבאל'ה קשישא, וסביר מאוד שלא יקרה שוב. 5) אם סבא זקוף שם נכדה פעוטה על ברכיו, או אם הוא מניח את הפעוטה ואז מזדקר, והיא לא מודעת למצב ולא יכולה לסרב, הריהו כאילו שם את נכדתו הבוגרת על ניצבו כאשר היא מעורפלת, או שיכורה, והיא מנועה מלומר לא, ואז אם הוא זקור מלכתחילה אסור לו לשים אותה על ברכיו, ושם מתגבש קרוב לוודאי היסוד הנפשי, ואם הוא הזדקר לאחר שהושיבה על ברכיו הוא חייב להורידה לאלתר, ואם לא עשה כן, אז מתגבש קרוב לוודאי היסוד הנפשי. סעיף 20(ג)(1) לחוק העונשין קובע כי אם מפעם בליבו של אדם חשד בדבר אפשרות לקיומן של נסיבות רואים אותו כאילו היה מודע לקיומן, אם נמנע במכוון מלבררן. וקשיש מזדקר אשר מחזיק את נכדתו הפעוטה על ברכיו, והפרקליטות מודעת לאחר חקירה מה הייתה מידת מודעותו להזדקרותו (רק במקרי קיצון תיתכן אפשרות נדירה ביותר שלא היה מודע), מה הייתה מידת מודעותו לחוסר ההתאמה בין מצב העוררות המינית שלו, לבין מגע אפשרי עם גופה של פעוטה (רק במקרי קיצון תיתכן אפשרות נדירה ביותר של חוסר מודעות לאי ההתאמה הזו), ואם לא חדל לאלתר ממעשיו, ואם יש ראיות לכאורה למעשים כמו עדים או מצלמות, סביר ביותר להסיק שבית המשפט יעבור גם את משוכת היסוד הנפשי, ממש כפי שקורה עם בחורות מעורפלות, או שיכורות שבמצבן לא מסוגלות לומר "לא". טענות התובע בכל הקשור לבית הספר לכאורה שהעביר למתמחים היא טענה שאני לא הייתי טוען. בשנת 2024 במדינת ישראל הליבראלית והדמוקרטית, אני לא הייתי רוצה ללמוד וללמד בכזה בית ספר, בית ספר המטיל ספק בחובת העמדה לדין של קשיש מזדקר, אשר התחכך עם נכדתו הפעוטה וחסרת הישע, כאשר עצם המעשה מוכח כנראה בראיות (למעט מקרי קיצון שבקיצון). בעבירות מין, כאשר עצם העובדות מוכחות, כאשר לא קיימת יכולת סירוב של הנפגע/נפגעת, עקב ערפול או עקב גיל או מצב נפשי, ועל-פי סעיף 20 (ג)(1) לחוק העונשין חובת ההוכחה על העדר כוונה פלילית עוברת לחשוד/נאשם, תוך שהפרקליטות ממילא איננה סוף פסוק בעניין היסוד הנפשי, די לה בסיכוי סביר להרשעה על-מנת להעמיד לדין.