דרוקר, דרוקר, דרוקר. ועכשיו - קצת עובדות.

בימים האחרונים מלאה הארץ הכפשות. כמעט בכל אמצעי התקשורת. הפעם נגד המיליארדר לן בלווטניק, בעל השליטה בערוץ 13 (באמצעות רשת) - על שהעז לנהוג מנהג בעלים, שומו שמיים, ומינה את יוליה שמאלוב-ברקוביץ' למנכ"לית חדשות 13. בלווטניק הזרים לערוץ הכושל - שאיבד את מקומו לערוץ 14 כערוץ הנצפה השני - לפחות 300 מיליון ש"ח בחמש שנים. כספים אלה התקבלו בברכה וחולקו ברובם לעובדים כשכר והוצאות הפקה - מהם עשרות מיליונים לחברת ההפקה של דרוקר. אך למנות את יוליה למנכ"לית כדי שתייעל את הערוץ ותביא לפחות להפסקת הדימום? זו כבר התערבות פוליטית שאותה יש לסכל בכל מחיר. בפועל: עובדי הערוץ דורשים מבלווטניק לממן את הפסדי הערוץ - לשלם ולשתוק. כפי שדרשו מבעלי שליטה קודמים - שברחו וחתכו הפסדים, בסופו של דבר.

הפסדים בסך של כשני מיליארד ש"ח

בלווטניק, אגב, אינו הפראייר היחיד שהזרים כספים שאבדו ואינם. קדמו לו יוסי מימן ורון לאודר ואפילו ארנון מילצ'ן, בזהותו הקודמת כבעלי ערוץ 10. ההפסדים המצטברים מיום הקמת הערוץ: כשני (2) מיליארד ש"ח, לפחות. והדרך עוד ארוכה עד השגת איזון, למצער. נטען נגד לן בלווטניק כי הוא מינה את יוליה, המזוהה עם הימין הביביסטי, כך נטען, מטעמים פוליטיים, כדי שזו תצר את צעדיהם של העיתונאים הדגולים בישראל, ובראשם רביב דרוקר - הנוהגים חדשים לבקרים לחשוף את מעשיו הבעייתיים של ידידו, ראש הממשלה בנימין נתניהו. טיעון חלש זה לא מחזיק מים - במיוחד אם בודקים כמה כזבים פרסם דרוקר במיוחד נגד נתניהו. ולא רק; והאם במקרים מסוימים נראה שפעל באופן בלתי מקצועי, מתוך אג'נדה פסולה נגד הימין.

"כולנו דרוקר"... כל יריבי נתניהו

ההכפשות התעצמו ממש בימים האחרונים, בטענה שתוכניתו של דרוקר, "אזור מלחמה", הורדה מלוח השידורים משיקולים פוליטיים. בתוך ימים ספורים פצחו העיתונאים בערוץ 13 במאבק כדי לבטל את הגזירה ולהגן על מה שהגדירו: חופש הביטוי ועצמאותם כעיתונאים. הם יצאו בהפגנות, הגישו תלונות, עשו חרמות, ואפילו הגישו עתירה לבית המשפט העליון - כדי שזה יעצור את המינוי המפוקפק, כביכול. פוליטיקאים רבים, יריבי נתניהו, ועסקנים קפלניסטים, התגייסו לעזרת דרוקר, ונגד נתניהו-בלווטניק. "כולנו דרוקר" - ציין ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, שונא מובהק של נתניהו, פוליטיקאי שנדחה, וטוען עתה בעזות מצח לפוליטיזציה של ערוץ 13.

דא-עקא, אותם עיתונאים לא הקפידו לדבוק בעובדות. ואת זה אנו מתנדבים לעשות:

• א) הסכם 1 - דרוקר שכיר של חברת החדשות (בערוץ 13) רק בחלק קטן מעיסוקו העיתונאי. כעיתונאי עצמאי, בהסכם. בגין תפקידו כפרשן וכתב מדיני/פוליטי הוא מקבל כמיליון ש"ח לשנה. בזאת איש לא נגע;
  ב) הסכם 2, הסכם 3 - דרוקר מספק שירותי קבלן לחברת רשת, בעלת השליטה בערוץ 13. שתי תוכניות הוא מפיק עבור רשת: "אזור מלחמה" (הסכם 2) ו"המקור" (הסכם 3). את שתיהן הוא מספק באמצעות חברת הפקה פרטית שבבעלותו - כאמור, כל תוכנית בהסכם נפרד. נדגיש שוב: קבלן/פרטי. לא שכיר. העלות השנתית: כ-5 מיליון ש"ח לשנה שהוא מקבל כהכנסה עבור כל תוכנית, לחברת ההפקות הפרטית שבבעלותו, כנגד חשבוניות. היינו: 10 מיליון ש"ח לשנה. פלוס מע"מ, כמובן;
  ג) רשת לא מרוצה, ולא רוצה - חברת רשת היא הלקוח, שמקבל מחברת ההפקה של דרוקר את התוצרים/התוכניות. ברצותה - תמשיך. ואם לא - אז לא. וכמו שקורה כל יום בשוק הפרטי, הסכמים קצובים בזמן. ההסכם להפקת "אזוור מלחמה" הסתיים ביוני 2024. אך מה לעשות: רשת, בראשה עומד המנכ"ל אמיליו קלמזוק (לשעבר נשיא אולפני הטלוויזיה של פוקס), לא רוצה להמשיך את ההתקשרות עם דרוקר. רשת לא מרוצה, לפי מבחן של עלות מול תועלת, ולכן החליטה שלא לחדש את ההסכם. אין מדובר בהדחה, גם לא בפיטורין, אלא כאמור: ההסכם הסתיים. זה מה שעתיד לקרות גם עם תוכניתו הנוספת של דרוקר: המקור. החוזה לא יחודש, אלא אם יציע דרוקר תמורה הולמת יותר ובעלות סבירה יותר מ-5 מיליון ש"ח.
  ד) מאבק מוזר - שימו לב מה קורה בערוץ 13. נלחמים במיוחד להשארת תוכניתו של הקבלן-המו"ל-העסקן רביב דרוקר, במקום לרכז מאבק למען כל אותם עובדים ברשת ובחברת החדשות של ערוץ 13, שחלקם מקבלים אולי מאית (לשנה) מהסכומים המועברים לחברת ההפקות של דרוקר.