בואו נקדים ונאמר שכולנו שואפים לאיזון הרבה יותר נכון בנטל. חוסר האיזון המשווע קורא לתיקון, ההנהגה הפוליטית והרוחנית של החרדים בישראל מתנהגת מתחת לכל ביקורת, מבזה את עצמה ואת קהלה, פוגעת בעיקר בחרדים הגדלים להיות בורים בהשכלתם הכללית ולכן גם משוללי יכולת כלכלית, וכל מי שלא מתקן את המצב הזה עובר בראש ובראשונה על מצוות התורה, ודאי עובר על חובת הסולידריות החברתית, ומזה כשבוע קורא גם להפר את החלטת בג"ץ או אפילו מפר אותה במו ידיו.

האיזון בנטל הוא אתגר שבית המשפט לא יכול לעמוד בו

האם בית המשפט הוא זה שאמור להביא לאיזון בנטל? ודאי שלא, האיזון בנטל הוא אחד האתגרים שבית המשפט לא יכול לעמוד בו, ולכן אם הוא מתאמץ לעשות זאת הוא מזיק לכולנו כי הוא הורס את מעמדו כגוף אשר הציבור מכבד, כגוף אשר הציבור מקיים את החלטותיו. היום אלה לא מכבדים, מחר אחרים לא יכבדו. בית המשפט מאבד את הלגיטימיות. בית המשפט קיבל כבר החלטה. לנזק לדעתי הוא כבר גרם, ועתה הגיע מועד האכיפה, אך הציבור שאמור לקיים את ההחלטה, כצפוי, שם קצוץ, שם קצוץ אחד ארוך ארוך. אז מה עושים? שוללים זכויות. מה שלא הולך בכוח, הולך בעוד כוח. זה התחיל עם שלילת תמיכות לישיבות עבור חייבי גיוס. השלילה הזו מנומקת באורח הגיוני, כי אם האברך אמור להיות בצבא אין להעביר לישיבה תמיכה עבורו. לגישה זו אף נמצא סימוכין בפרשנות מסוימת של לשון החוק. אך היועצת המשפטית לממשלה לא עוצרת באדום ועוסקת כעת בבחינת שלילת זכויות נוספות, כגון שלילת הנחות הארנונה, שלילת הנחות למעונות יום, שלילת הנחות בביטוח הלאומי.

מה היה קורה לו הצעירים החרדים היו נערים ערבים עם זיקה לפעולות טרור

בג"ץ 3390/16 עדאלה נגד הכנסת ואח' דן בעניינו של קטין ערבי שהורשע בעבירת ביטחון חמורה שבוצעה מתוך מניע לאומני או בזיקה לפעילות טרור, ונגזר עליו עונש מאסר. החוק מורה כי תישללנה מהוריו קצבאות סוציאליות המשולמות בעדו למשך תקופת שהותו במאסר, והשאלה ששאל בית המשפט הייתה האם הוראה זו פוגעת בזכויות חוקתיות? איננו עוסקים כאן בהוראת יועמ"ש אלא בחוק שחוקקה הכנסת, השולל במקרה זה את קצבת הילדים מההורים, ובית המשפט התעמק בסוגיה של חוקתיות החוק עקב אפשרות הפרת זכיותיהם החוקתיות של הקטין ושל הוריו. פסק הדין השתרע על לא פחות מ 178 עמודים. בהנמקות לחוק פירט המחוקק את ההתרחבות המסוכנת של השלכת אבנים, בד-בבד עם העובדה שכאשר הילד בכלא צרכיו מקבלים מענה על-ידי שב"ס ולכן אין כל מקום לשלם להוריו את קצבת הילדים באותה תקופה (ממש כמו ישיבה שלא אמורה לקבל תקציב עבור תלמיד שאמור לשרת באותה עת). ומה קבע בית המשפט העליון בדעת רוב בפסק דינה של הנשיאה דאז אסתר חיות? בואו נקרא כולנו את תקציר פסק הדין כפי שפרסם בית המשפט (ונזדעזע): "דעת הרוב הנשיאה חיות, המשנה לנשיאה בדימ' מלצר, והשופטים פוגלמן, ברק-ארז וברון סברו כי הגם שנודעת חשיבות להרתעה מפני ביצוע עבירות ביטחוניות ועבירות בזיקה לפעילות טרור, ובכללן זריקת אבנים, תיקון החוק פוגע באופן בלתי מידתי בזכות לשוויון. השופטת ברק-ארז סברה כי השימוש בקריטריון של הרשעה בפלילים ביחס לזכויות סוציאליות עולה כדי פגיעה בשוויון מאחר שהוא כרוך ב"תיוג".

השופט פוגלמן שאליו הצטרפו בהקשר זה הנשיאה חיות והשופטת ברון סבר כי התיקון לחוק פוגע בזכותם לשוויון ולכבוד של הורי הקטינים שעליהם חל התיקון (לעומת הורים לקטינים שמורשעים בעבירות אחרות), אשר נשללות מהם גמלאות בשל עוונות ילדיהם וללא בחינה פרטנית של הפעולות שנקטו ההורים בקשר לביצוע העבירות על-ידי ילדיהם או למניעתן. שופטי הרוב הדגישו כי התיקון לחוק מהווה הסדר גורף שאינו כולל זכות טיעון להורים שמהם נשללות הקצבאות, וכי קיימים אמצעים אחרים שפגיעתם בזכות לשוויון פחותה ויש בהם כדי להשיג את תכליות החוק. המשנה לנשיאה בדימ' מלצר והשופטת ברק-ארז אף סברו שהתיקון עצמו אינו עומד בתנאי ההסמכה המפורשת לפקיד הביטוח הלאומי לשלול קצבאות".

קרקס

כאשר מדובר בצעיר ערבי שהורשע בעבירת ביטחון חמורה שבוצעה מתוך מניע לאומני או בזיקה לפעילות טרור, אשר החוק מורה לשלול ממנו קצבאות, שופטי בית המשפט העליון סוברים כי מדובר בפגיעה בזכויות לשוויון, כי ענישה כזו מהווה "תיוג" ולכן החוק הזה לא חוקתי. לעומת זאת נער חרדי אשר משתמט מחובת הגיוס (לא תקין ביותר אך עדיין רחוק מפעולות טרור), זכותו לשוויון איננה קיימת. בית המשפט חותך תחילה את התמיכה לישיבה בה הוא לומד, היועצת משפטית לממשלה מחרה ומחזיקה אחרי בית המשפט, ושוקלת לקצץ זכויות נוספות. היועמש"ית פטורה הרי מחובתה להימנע "מתיוג", היא פטורה מחובת השוויון כלפי תלמיד ישיבה, ילדיו הקטנים לא רק יכולים אלא אף חייבים לשאת בעוונותיו, למעון הם כבר לא ילכו, אשתו תיאלץ להפסיק לעבוד, ואז כל המשפחה תרעב ללחם.

בית המשפט מקיים את נבואת הזעם של נשיאו והורס עצמו מבפנים

מדינת ישראל תעבור את הגל המשפטי העכור הזה, היועצת המשפטית לממשלה תתחלף או תוחלף, אך הנזק ארוך הטווח שגורם בית המשפט לעצמו, בין אם הוא עושה זאת בהחלטותיו ובין אם הוא עושה את זה בגיבוי האבסולוטי שהוא נותן בשאלות מפתח ליועצת המשפטית לממשלה, הורס את בית המשפט מבפנים, מכרסם בלגיטימיות המוסרית שלו ומכרסם באמון הציבור ביכולתו של בית המשט להפעיל שיקול דעת הגיוני שאיננו מונחה א'גנדה פוליטית של שופטיו. על השופטים אמר כבר הנשיא בדימוס של אותו בית משפט, משה לנדוי בראיון לעיתון הארץ בשנת 2000: "אפלטון בספר המדינה שלו הציע להעניק את השלטון במדינה לשכבה של חכמים שקיבלו חינוך מיוחד לצורך זה. לעיתים נדמה לי שרוב השופטים בבית המשפט העליון מעמידים א1ת עצמם בערך במצב כזה של שלטון החכמים". עוד כתב משה לנדוי במאמר כוחו של בית המשפט ומגבלותיו (כתב העת משפטים): ".... ברצוני לעמוד על כמה ממגבלותיו של בית המשפט, על-מנת להראות שבתי המשפט אינם מסוגלים להמציא למדינה תרופת פלא לבעיותיה החברתיות והמשקיות החמורות. אדרבה, אם בתי המשפט ינסו לעשות כן מעבר למה שהחוק הקיים מרשה ומחייב, או אם המחוקק יחייב אותם להיכנס לשדה מוקשים זה, הם עלולים להיכשל ולהיפגע קשות, כי יאבד להם אמון הציבור החיוני לפעולתם. מפני מגמה זו של חציית הקו האדום על-ידי בתי המשפט יש להזהיר ולהתריע".