3.
מי שהסתובב באמריקה בקמפיינים של בחירות יודע שקל מאוד להתקרב למועמדים. נכון, יש בדיקות. הן לא תמיד קפדניות. בתקופת הפריימריז קל מאוד להגיע לכל מועמדת או מועמד. בבחירות הכלליות זה קצת יותר מסובך, אבל לא באמת מסובך. ומצד שני, מאז ההתנקשות ברייגן, שגם היא הייתה מקרה של כמעט-כמעט, כמו המקרה של טראמפ, לא נורתה אף ירייה על-אף נשיא. למה? שאלה טובה. אולי משום ששירותי הביטחון נעשו יעילים יותר. למעשה, זאת האפשרות הסבירה, כי מקרי הירי האחרים דווקא התרבו, כמות כלי הנשק שבידי הציבור עלתה, רמת הקיטוב והזעם בשמיים.
4.
האם ההתנקשות מועילה לטראמפ? שיעור התמיכה ברייגן עלה מאוד לאחר פציעתו, אבל ירד אחר כך, בעיקר בגלל המצב הכלכלי. כלומר, השפעה קצרת טווח. התנקשות בטדי רוזוולט, במסע הבחירות של 1912 (רוזוולט נפצע קל והמשיך לנאום - הכדור נבלם בנרתיק המשקפיים שהיה בכיסו) לא הועילה לו: הוא הפסיד בבחירות המשולשות (וילסון, טאפט, רוזוולט) למועמד הדמוקרטי. מה נלמד מאלה על טראמפ? קודם כל, שקשה לראות מצביע של ביידן הופך להיות מצביע של טראמפ בגלל הירי. ומצד שני, השפעה קצרת טווח טובה לטראמפ, כי הבחירות די בקרוב. ומצד שלישי, טראמפ הוא המועמד המוביל גם כך. ומצד רביעי - אולי מה שחשוב אינה ההתנקשות אלא היכולת של טראמפ לקום, לנופף באגרופו, ולגרום לקהל להריע בטרם פונה מהבמה. אולי זאת תמונת הבחירות: טראמפ, פניו מכוסות בדם, אגרופו מונף, וברקע דגל ארה״ב. ההתרסה הזאת - מול החולשה הניכרת של ג׳ו ביידן - מחזקת את הנרטיב שכבר שולט בבחירות 2024.
5.
ועידת המפלגה הרפובליקנית תתכנס בהמשך השבוע. הנשיא שרד, סגן נשיא ייבחר (הבחירה בסגן נשיא הייתה אמורה להיות הכותרת הגדולה של היום-מחר), המועמד הנגדי נראה חסר אונים מדשדש. האווירה תהיה אווירה של לקראת ניצחון. וזו אווירה מדבקת.