משה חן ידע לסַמל בחייו/ את כל מה שיפה ונשגב/ משה היקר ביטא כאיש לבבי/ את כל מה שיפה וחיובי/ וכל מי שנחשף ברבים למעשיו ולאישיותו הכובשת/ הבין את דרכו - משה האיש הקדיש את כל חייו למען המורשת. הכתיבה שלו, הפעילות הציבורית שלו - זו מורשת, הַנְחָלה לדורות/ כי זו הייתה בקשתו - להדליק עוד אורות/ הכל בצִנעה, והכול בענווה/ מה לא עשה משה בחייו למען מורשת אהובה? אכן אלה מעשיו, ומוּלם כל העם נפעם/ משה חן הוכיח תמיד - שהוא נאמן לְסיפור המשפחה, למורשת העם/ נאמן תמיד ליהדותו ולַכּבוד של כל אדם. מי שקורא, למשל, את שיחותיו על פרשת השבוע/ נקשר למסורת, חש שמשה חן ביקש אותו גלגל קדום וידוע, ביקש ברוחו שאור הישן תמיד נועַ ינוּע/ משה חן הביט בכּתבים העתיקים/ ובהם ידע למצוא לקחים מזוקקים/ לימינו שלנו, לדור העתיד/ כי אכן בעיניו זה כוחה של מורשת אמיתית. אצלו המושג 'חביב אדם שנברא בצלם אלוהים' / לא היה סיסמה ריקה, כי אם תורת חיים./ לאורך כל עבודתו ב'קול ישראל' - הוא היה הקול של כולם/ ידע לחבּר בין העם לבין מורשת רבה כַּים/ פניו המאירות היטיבו לגלות שיש לו מטרה -/ יותר מורשת, יותר אורה.../ מי שהכיר אותו, חש מיד: משה ניחן באהבת אדם, איש של חסד/ למען מטרות נעלות נרתם כל חייו לפעילות טהורה ותוססת. המוטו שלו היה תמיד - לבנות גשרים ולא חומות/ תמיד לתווך בין העולמות./ ואכן רואים זאת בחזונו ובמעשים/ המורשת שהותיר היא נפלאות ונסים: משה חן גישר בין דת לחול, בין בנים לאבות/ שהרי זו הייתה מטרתו - לקרב לבבות/ הכל נפרש בכתביו ובמעשיו בפנים מאירות, בדרך נעימה/ ובלשון הקסמים שלו הזכָּה, התמה/ חשנו עד כמה היטיב לקרב את המסורת אל הנאורות והקִדמה/ יצירתו ידעה לחבר בין העבר ובין שנות האלפיים/ ויותר מכול חשבנו כמה היה מחובר לעיר ירושלים. משה חן נולד למשפחת המקובלים חַבָּה/ וכל משפחתו הרעיפה עליו הרבה אהבה/ האב ושני אֶחיו הצדיקים היו ידועים בצניעותם/ דיבורם היה נועם, לבּם היה תם/ האב ואֶחיו עלו ארצה מבגדד/ לבם נכסף לציון, ומשם לבם נדד/ הם נטשו את ארץ הנהריים/ האמינו תמיד שיום יבוא ויגיעו לירושלים./ בתום מסע ארוך, מסע תְלאות/ הם הגיעו לארץ הקדושה לְתוֹר הַפְּלאות./ נדדו מעירק לסוריה, ומשם לארץ ישראל/ נחלצו מכל הסכנות - ברכו על בואם לארץ, בחסד האל. לאחר שנקלטו בקהילת ירושלים הקדושה/ ידעו כל איש בתורו, לתת לקהילה דרשה/ לימדו את הקהל הצמא למורשה/ פיוט ומדרשים ודברים על ה'פרשה'./ דברי תורתם היו מאירים כפנינים/ והם עשו מעשיהם בנדיבות ובמאור פנים. משה חן לָמד בישיבת 'פורת יוסף' בעיר העתיקה/ תורה צרופה ומזוקקת, כדבש מתוקה/ מפי מורים הידועים להלל/ זכה להיבחן על-ידי הרב אייזיק הרצוג והרב עוזיאל/ משה קיבל הכל באהבה/- ותמיד ידע להכיר טובה/ שבחים הרעיף על הרב עדֶס, מייסד הישיבה/ וזכה מן הרב לברכה שיהיה לאלפֵי רבבה. כל מעשיו וזיכרונותיו על הישיבה היו לו אש תמיד/ בדרכו הזכה ידע להאיר את דרך תלמידי 'פורת יוסף' באותם ימים/ דרך הייתה להם, הם לא נסחפו להגנה והפלמ"ח/ אלא דווקא לז'בוטינסקי, מייסד הצ"ח/ קרי: הרביזיוניסטים, האצ"ל-ארגון צבאי לאומי/ וכך נהג גם משה חן, שהתנדב ואמר - אעשה למען עַמי/ ב-1948 הוא הצטרף לשורות הצבא ויצא עם חייליו והמחלקה/ להילחם על שחרור העיר העתיקה. / הוא נפצע בקרב, וראה בזה שליחות/ אך בתום הקרבות היה נכה לצמיתות (24%).