בעקבות פרשת בראון-חברון הוקמה ועדה בראשות השופט שמגר. הוועדה המליצה על כללים למינוי ופיטורים של יועץ משפטי לממשלה. באוגוסט בהחלטה 2274 אימצה הממשלה את המסקנות. אחת העילות לפיטורי יועמ"ש לממשלה על-פי אותה החלטה היא מצב בו קיימים חילוקי דעות בין הממשלה לבין היועמ"ש "היוצרים מצב בו נמנע שיתוף פעולה יעיל". יקום אדם אחד הסבור כי קיים שיתוף פעולה יעיל בין היועמשי"ת ובין הממשלה, אחד!! איש לא קם. אפילו מי שמינה אותה בחוסר שיקול דעת קיצוני, חבר הכנסת גדעון סער (בתפקידו כשר משפטים) דחה בימים אלה מכל וכל את עמדתה הפוסלת את הארכת השירות בצה"ל. במילים פשוטות הוא סבור שעמדתה עלולה, לא פחות ולא יותר, לסכן את ביטחון ישראל בימי מלחמה. כך קבע גדעון סער, אותו סער אשר בטעות נוראית מינה אותה: "קראתי את חוות דעתו המלומדת של המשנה ליועמ"שית בנושא הצעת החוק להארכת השירות הסדיר בצה"ל. שתי נקודות נעדרו ממנה (לכאורה): האחת - הזיקה בין הארכת שירות הסדיר לבין היכולת להפחית את הנטל הכבד מנשוא על משרתי המילואים. השנייה - הפגיעה האפשרית בזכות החוקתית של מיליוני אזרחי ישראל לחיים בהעדר כוח מגן מספק מול תוכניות ההשמדה של אויביה". ביקורת אחת יש לי על דבריו - מהיכן באה לו המילה "מלומדת"? האם הליקויים היורדים לשורש חוות דעתה לא הופכים אותה לבלתי מלומדת בעליל? האם גם כאשר מדובר בסיכון לביטחון ישראל גדעון סער ממשיך לכבס מילים? ממשיך לשלם מס שפתיים ל"ליברלים" שבחרו בו, אשר אין בינם ובין ליברליות דבר וחצי דבר? הפגמים שמצא גדעון סער בחוות הדעת של היועמשי"ת, לא רק הופכים אותה לבלתי מלומדת בעליל אלא הופכים אותה לחסרת היתכנות משפטית, ביטחונית, מוסרית, אנושית הופכים את חוות הדעת לחסרת כל פשר. הגיעו מים עד נפש, כל הקדנציה של היועצת מאז קמה הממשלה לוקה בחוסר סבירות קיצוני, אין כל שיתוף פעולה בינה ובין הממשלה, אפילו בנושאים קדושים כמו ביטחון המדינה בעת מלחמה. זו לא זכותה של הממשלה לפטר אותה, זו חובתה. הממשלה נבחרה על-ידי הציבור, אם היועצת המשפטית לממשלה, אף לדברי השר לשעבר שמינה אותה מביאה לפגיעה אפשרית בזכות החוקתית של מילוני אזרחים לחיים בהעדר כוח מגן מספק מול תוכניות ההשמדה של אויבינו, מקומה של היועמשי"ת במרכז מרצ או אפילו לצידו של הד"ר אחמד טיבי, ודאי לא בתפקיד כה מכריע במרכז הכובד של החלטות הממשלה. בנימין נתניהו - אין ברירה - היועמשי"ת גלי בהרב מיארה הגדישה את הסאה, היא חייבת ללכת הביתה, זו לא זכותך להוליך אותה, זו חובתך.