בתורה כולה יש שש פרשות על שמות בני אדם: נֹח, חיי שרה, יתרו, קורח, בָּלָק ופינחס. שם הפרשה אותה קוראים השבת הוא "בָּלָק".
במדרש תנחומא נאמר על בלק: "שֹוֹנאן היה (את בני ישראל) יותר מכל שונאים". תִּכנן לפגוע בהם בנשק לא קונבנציונלי של קללות, נשק רוחני להשמדה המונית. בעזרת ה' לא עלה בידו להשיג את המטרה לחסל את עם ישראל, והקללות הפכו לברכות.
הרקע למעשה: עם ישראל היה בדרך לארץ כנען, הוא ניצח את שתי המעצמות החזקות באזור, את סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן ונותר לעבור דרך ארץ מואב. ה' ציווה את בני ישראל לא לפגוע במואב "אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב (אל תשים עליהם מצור) וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה" (דברים ב', ט') שכן הם קרובי משפחה שלנו. הם צאצאים של מואב בן לוט, שהיה אחיין של אברהם אבינו.
משה ביקש לעבור דרך ארצם, אך בלק חשש מהעם שיחדור לארצו וחיפש דרך לבלום זאת. רש"י פירש שבלק בירר אצל זקני מדיין מה סוד כוחו של משה, כי שם שהה משה בעת בריחתו ממצרים לאחר שהבין שיודעים שהרג איש מצרי (שמות ב', י"ד). הם ענו שכוחו של משה בפיו, בתפילות. בלק הבין שעליו לקחת מישהו ש"כוחו בפיו", היודע לקלל. הוא שלח שליחים לבלעם בן בעור וציווה עליו: "וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה (תקלל, תאמר שהוא "ארור") לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה". אם בלק היה מצליח בתוכניתו - העם היה נכחד.
שאלה למחשבה: למה קוראים לפרשה "בָּלָק", והרי הוא היה גוי רשע שרצה לקלל את ישראל וכתוב "וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב" (משלי י', י"ז)?
הצעות לתשובות: א. רבי מאיר מפרמישלאן זצ"ל אמר שבלק היה גוי "כשר" שהקפיד לקיים את ההלכה: "בידוע שעשו שונא ליעקב". הוא גילה את שנאתו הגדולה לישראל לעיני כולם. בעוד שבדרך כלל האויבים השונאים את ישראל מסתירים את שנאתם במעטפת מילים יפות וכך הם מטעים וגורמים שלא ניזהר מהם כראוי.
הרבי מפרמישלאן לא בא ללמד זכות על בלק, אלא ללמדנו שבלק הביע איבתו בגלוי, אך יש אויבים שמסתירים את כוונותיהם להרע לעם ישראל וחובה עלינו להיזהר גם מפניהם. דוד המלך אמר בלשון ציווי: "אֹהֲבֵי ה' שִׂנְאוּ רָע!" (תהילים צ"ז, י') עלינו להכיר במציאות הרע, לזהותו ולמגרו.
שנאתו של בלק נאמרה בבירור ודבריו רשומים לנצח שחור על גבי לבן. בשינוי ניקוד שמו יכול להיקרא black, כלומר: שחור באנגלית.
ב. הזכרת השם "בָּלָק" מבליטה את היתרון וההוספה שנעשו לבני ישראל. קריאתו של בלק לבלעם גרמה להוספה אצל עם ישראל - הם התברכו באמצעות בלעם בברכות נעלות. הפרשה נקראה על שם בלק ולא על שמו של בלעם, כי בלק היה יוזם הרעיון. הוא שלח שליחים כדי לשכנע את בלעם לבוא ולבצע את המטלה והוא היה המממן אשר הציע לבלעם כסף רב תמורת קללותיו.
האסוציאציה שמתעוררת לי מהשם "בלק" היא בחירתו של הסופר ש"י עגנון לתת שם זה לכלב בספרו "תמול שלשום". השם "בלק" הוא היפוך אותיות של המילה "כלב", בשינוי האות כ' לאות ק'. שתי האותיות הללו שייכות לקבוצת אותיות החֵך גיכ"ק ויכולות להתחלף זו בזו.
ה"הרגשה בפרשה" שלי היא שהמילה "בלק" באה ללמדנו מה עלינו לעשות כדי להינצל מהקמים כנגדנו וזוממים להכחידנו:
1. לב: עלינו לפעול בלב טוב, לכבד זה את זה ולעזור ככל האפשר. להיות מאוחדים "כאיש אחד בלב אחד". כך נוכל לפעול ולהצליח לנצחַ: "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא, לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה" (במדבר כ"ג, כ"ד).
2. ק': בפרשה יש ברכות רבות שבלעם בירך בטעות, כאשר התכוון לקלל. אנו חשים את הטוב והנעימוּת שהברכות משׁרוֹת וכדאי להתרגל לברך עוד ועוד. "אמר רבי חנינא: 'לעולם אל תהי ברכת הדיוט (אדם פשוט) קלה בעיניך" (מסכת מגילה דף ט"ו, עמוד א'). כל ברכה היא מאוד חשובה, נותנת כוח ויוצרת אנרגיות חיוביות.
דוד המלך תיקן לעם ישראל לברך ק' (=מאה) ברכות בכל יום. בנוסף לברכות בתפילות, לברכות על אוכל ועל דברים נוספים במהלך היום, בכוחנו לברך זה את זה ולומר מילים טובות, מעודדות ומחזקות.